ארכיון רשומות מהקטגוריה "8. כללי ואישי"‏

שנים אני כבר מסרבת במרץ להצעות המפתות של הארץ לעשות מנוי, אחרי שהתברר לי שאפילו את הדה-מארקר שהם היו שולחים לי אחת לחודש לא הייתי מספיקה לקרוא.

אבל עכשיו נכנעתי, ובשבוע שעבר קיבלתי את עיתון סוף השבוע.

והיה בו קצרצר אחד מקסים של אלכס אפשטיין:

איש אחד אהב אישה אחת. כדי שגם היא תאהב אותו, החל לסדר את כל הספרים בספרייה שלו לפי מספר הפעמים שמופיעה בהם המילה אהבה, כי אין כישוף טוב מזה. אבל אולי זה לא נכון? כך או כך, פעם דלת הדירה שלו נפתחה, והאישה שאהב נכנסה עם מזוודה, והוא כמעט נפל מהסולם מרוב הפתעה.

סופ"ש נעים לכם, והנה עוד שני קצרצרים חמודים מאותו בציר

תודו שאין עדשים כאלה יפים

כשאחי ואני היינו קטנים, דלקות גרון היו לגבינו מצב קיומי, לא מחלה עונתית. והתרופה הקבועה שלנו היתה פֶּניבְּרין, אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצילינים שחברת טבע הואילה ברוב טובה לייצר אותה בטעם וניל מפתה. אמא שלנו טוענת שמעולם לא נאלצה להכריח אותנו לבלוע את התרופה. אדרבה – היא נאלצה להסתיר אותה מאיתנו כדי שלא נשתה את כל הבקבוק ונחטוף הרעלה.

לא מזמן היא ומדורצ'יק קנו באיקאה נר מסוג Tindra כתום. וכשפתחתי את המכסה ושאפתי, התברר לי שאיקאה, בפלגיאריסטיות חסרת בושה, גנבו לטבע את ריח הפניברין. בחיי, כמעט נגסתי בנר בלי היסוס.

סיפרתי לאחי על הדבר, ומשם קצרה היתה הדרך להפלגות דמיון: בואו נציע לרשת הגלידות המצוינת וניליה לייצר גלידה בטעם וניל פניברין, אקמולי תות ונורופן תפוז ואדוויל פירות, ולפזר למעלה טאמס בטעם פירות יער ושלל גלולות צבעוניות וקורצות אחרות. במקום טעם הפבלובה הנהדר שלהם, אפשר לערבב את הווניל פניברין עם האקמולי פטל וליצור גלידה שהיא גם טעימה וגם בריאה! (במגבלות השימוש המופרז לחלוטין באנטיביוטיקה בימינו).

"צנזורה היא להגיד לאדם בוגר שאסור לו לאכול סטייק רק מפני שתינוק לא יכול ללעוס אותו" – מרק טוויין

לא מזמן מר מדור גילה לי שאפשר לדבר אל הטלפון והוא כותב מה שאתה אומר. כלומר, לא בצורה מושלמת ויש התבלבלויות מצחיקות נורא – כמו "סבא בא" במקום "סבבה" – אבל בגדול זה פיצ'ר די מגניב שחוסך זמן וחוסך הקלדות מסוכנות תוך כדי נהיגה.

אלא שהיום ניסיתי להגיד לסמסונג שלי "מתחת לשולחן". זה היה במסגרת המשפט "מדורצ'יק, אני אצטרך לאכול לך את שתי האוזניים אם תמשיך להפוך לי את ההדום מתחת לשולחן". אלא שאז התברר לי שהסמסונג כותב, על דעת עצמו:

"…. את ההדום מ*** לשולחן".

כן, כן, הכוכביות במקור. בחיי. הסמסונג או הפיצ'ר של הזיהוי הקולי הזה, שנדמה לי שהוא של גוגל (תקנו אותי אם אני טועה), פשוט מצנזר מלים בלתי הולמות כמו – שומו שמיים ורחמנא לצלן – "תחת"! 🙂

בדקתי אותו בעוד כמה גסויות. אז "זין" הוא גם מצנזר בכוכביות, אבל "להזדיין" הוא כן מרשה, רק משרבב לתוכו י' מיותרת. גם "חרא" הוא מוכן לקבל, אבל הופך אותו ל"חרה", אולי מתרץ לעצמו שהכוונה היא בוודאי ל"חורה" בלשון עבר. "בן זונה" גם מצונזר ל"בן ז***".

טוב, מיציתי את התקף הטורֶט שלי להיום. אתם מוזמנים לבדוק גסויות אחרות ולעדכן את קהל הקוראים.

בברכת תי***** בסבלנות

שלכם, המדור.

ולקינוח, הקטע הנפלא הזה על זיהוי קולי אמריקאי במעלית סקוטית:

לפני כמה שבועות ראיתי את ארגו, המועמד החדש לקטוף שלושת אלפים ותשע מאות אוסקרים. שתי מסקנות עיקריות – האחת, בן אפלק נראה הרבה יותר טוב עם זקן ופוני של שנות השבעים. חבל שהוריד אותם בסוף הסרט. מסקנה שניה – קנדים הם אנשים טובים. נשמות בסדר גודל של חסידי אומות עולם. השגריר הקנדי ואחד ועובד אחר בשגרירות ובנות זוגם סיכנו את חייהם כדי לשכן בבתיהם, במשך חודשים ארוכים, דיפלומטים אמריקאיים שנמלטו מהשגרירות כשהשתלט עליה האספסוף האירני.

אז בואו נניח לרגע שהאיום האיראני על ישראל הוא סכנה יותר ברורה ומיידית מאשר בספּינים של ביבי, ושגם לכם בא לפוש קמעה מהמתח הלבנטיני בשגרירות הקנדית הקרובה למקום מגוריכם. ביום שלישי הקרוב תהיה לכם הזדמנות: השגרירות מארגנת בוקר ספרותי לכבוד הסופר הקנדי טים וין-ג'ונס (לא קשור לדיאנה וין-ג'ונס), שעידית שורר ואני תרגמנו שניים מספריו לעברית: המאסטרו (עידית) וגנב בבית הזיכרון (אני) לסדרת "מפרש" של הקיבוץ המאוחד – ספרית הפועלים, בעריכת יחיעם פדן ואיילין מוסקוביץ'.

אני לא יודעת כמה עידית עשתה שמיניות באוויר כדי לתרגם את המאסטרו, אבל אני יכולה להגיד לכם שאני בהחלט עשיתי. בבוקר בשגרירות אספר קצת יותר באריכות על משחקי המלים שהטקסט היה רצוף בהם (האחות הקטנה מתבלבלת למשל בין Plato לבין Play doe, חולצות עם פרפראזות על Green Eggs and Ham של דוקטור סוס וכדומה), ועל האתגר הכי אתגרי, שהוא לתרגם ליפוגרמה – כלומר קטע שנעדר לחלוטין אות מסוימת. במקור זו היתה E, ואני בניתי שתי וריאציות – האחת בלי י' והאחת בלי ו'. אוף, כמה שברתי על זה את הראש…

אחת מהליפוגרמות המקוריות היתה לקוחה מתוך ספר אמיתי לגמרי שנקרא Gadsby, מאת ארנסט רייט, והרי הוא לפניכם עם שני התרגומים – האחד נטול ו' והאחד נטול י'.

המקור:

Upon this basis I am going to show you how a bunch of bright young folks did find a champion; a man with boys and girls of his own; a man of so dominating and happy individuality…

בלי י'

על סמך זאת אגולל לכבוד הקורא מה קשה עמל כל עלם ועלם מוכשר עד שמצאו לעצמם אלוף; אב, ולו בן ובת שבגרו, ועוד בן פעוט ובת פעוטה; אדם בעל טבע כה עז, כה עולץ …

בלי ו'

על בסיס זאת יתאר המחבר כיצד עמל כל צעיר מהצעירים המבריקים עד שנמצא האיש להעמיד בראשם; אב לבנים, גם לבת; היה זה איש בעל טבע כה עז, כה עליז –'

בקיצור, יום שלישי 26/2/2013, השגרירות הקנדית ברחוב נירים 3 בתל אביב, בשעה 11:00 בבוקר. וכאן לינק להזמנה המלאה Invitation to CND Lit event.

אנא אשרו את הגעתכם באימייל ל-signe.katz@international.gc.ca, ומוטב עוד היום 🙂

כפי שהודעתי פה לפני כמה ימים, אתמול נקבעה לי הרצאה בחיפה, בערב של אגודת המתרגמים, על תרגום מדע וטכנולוגיה. אז אחה"צ, אחרי שהפכתי את כל הארון למצוא בגד שגם יהיה חגיגי וגם לא יעשה הפרעות קצב לחברים היותר-מסורתיים בקהל, שמתי פעמי לתחנת הרכבת. אלא מאי? שהאוטו השני שלנו, זה שקיבלנו במתנה מסבא-סבתא-מר-מדור, הוא סוס זקן למדי, המורגל בנסיעה רק עד תחנת הרכבת הקרובה לישוב מגורינו הקטנטן, ואילו אני, שומו שמיים, העזתי להצפין איתו עד התחנה הבאה, בעיר הגדולה. עשיתי זאת מסיבות אגואיסטיות לגמרי – קבעתי ארוחת ערב עם חבר בחיפה אחרי ההרצאה, ורכבת הלילה, שבה התכוונתי לחזור, פוסחת בחוצפתה על ישובנו ונעצרת רק בעיר הגדולה (וזאת למרות שאין ספק בכלל שישובנו מסביר פנים הרבה יותר). ועוד הוספתי חטא על פשע, ובעזות מצח נדירה גם הדלקתי את המזגן!

לסוס זקן בכלל יש שיניים לבדוק?

אחרי כמה קילומטרים, הסוס עשה את המקבילה שלו להיעמדות על הרגליים האחוריות – בדיוק בכניסה לחניון הרכבת הוא השתעל, התהפך על צידו ומת. (מטאפורית כמובן. לא באמת התהפכתי). מצאתי את עצמי ואותו חוסמים באופן מושלם את כל שלוש מאות המכוניות בחניון.

חיכיתי רגע. ניסיתי שוב להתניע. הסוס פרץ מייד בצווחות אזעקה רמות. כיביתי את האזעקה עם השלט. ניסיתי שוב להתניע. שוב צווחות. עשיתי מיד מה שעושה במצבים כאלה כל אישה עצמאית בעלת תודעה פמיניסטית וכשרון טכני-לא-רע-בכלל – התקשרתי למר מדור.

צווחות האזעקה החרישו כליל את קולו הסבלני (ויש שיאמרו – למוד הסבל…), שניסה לייעץ לי בטלפון איך להיחלץ מן המיצר הזה. "תפתחי את מכסה המנוע!" הוא צעק בסבלנות. "תנטרלי את האזעקה!"

"הצחקת אותי!" צעקתי עליו בחזרה. "הסוס נעל לסתות כמו חולה כלבת! המכסה לא נפתח!"

אחרי אי-אילו מאבקים עם המכסה, ואי-איזו עמידה מול השוקת השבורה היא מנוע-הסוס, ניטרלתי את האזעקה. הסוס בינתיים שכח שהוא מת, או אולי היה רק mostly dead, והסכים משום מה להידלק. בעליצות חסרת מצרים כיוונתי אותו אל מקום חניה שבדיוק התפנה (יש, יש אלוהים, ולא משנה מה אומרים ב"מצב האומה"), אלא שהוא התאושש במהרה מהתאוששותו ושוב שבק. נאלצתי להודות שמצבי השתפר ב-95% בערך. עכשיו חסמתי רק 6 מכוניות. גברבר צעיר נעצר בסמוך, רק כדי להודיע לי שהוא היה עוזר לי בשמחה אבל הוא מאחר לרכבת ובהצלחה. מרוב עצבים איימתי על הסוס והוא הסכים לחרוג מהחֵרָגוֹן* שבו שקע לשניות ספורות, שבהן ביצעתי את החניה-ברברס המהירה ביותר בתולדות היקום. ירדתי מהסוס בקפיצה מיוגעת קמעה, נעלתי את שקי האוכף שלו, עמסתי על כתפי את מטלטלי ועליתי לכרכרה המדונדשת של חברתי י', והכול כדי להגיע לחיפה ולהרצות בה על דברים טכניים (בסמכותיות שנראתה מופרכת למדי, יש לציין, לאור הנסיבות שלעיל). [המצגת תעלה ביום ראשון.]

והמסקנה?

סוס שמקבלים במתנה – לא בודקים לו בשיניים. בודקים לו במצבר, יימח שמו. במצבר!

*חֵרָגוֹן = טרנס. זה פשוט אפרופו ההרצאה על תרגום מדע.

י', אמרנו שזה לא אישי, אז אפשר לכתוב את זה פה. אז הנה, כתבתי 🙂

יש לי חבר ילדות אחד, נקרא לו ר', בחור מבריק עם עיניים נוצצות וחוש הומור מושחז. יום אחד, מזמן מזמן, הוא סיפר בשבחיו של המחשב הנייד החדש שלו, ובעיניים נוצצות עוד יותר מהרגיל הכריז שהמחשב דנן – הוא כל כך נוח וקל שאפילו במיטה אפשר לעבוד איתו! (המיטה היא המקום החביב על מיודענו ר', ולא רק לעניינים שבינו לבינה, והעבודה היא מחשבים, מן הסתם).

מר מדור כמעט התפלץ, ובדאגה רבה – שכן ר' היקר הוא חבר טוב מאד שלו – שאל אותו אם הוא השתגע ולמה לעזאזל לעבוד כשחוזרים הביתה מהמשרד. ו-ר' ואני הסתכלנו זה על זו, ואמרנו, כמעט במקהלה "כי זה כיף!"

אז באו והגדירו אותנו כמכורים – וורקוהוליקים. ואפילו מסבירים לנו איך להיגמל. אבל למה להכפיש? בואו פשוט נודה שיש אנשים, lucky bastards היו קוראים להם בלעז, שהלך להם קלף בחיים והם עובדים בתחביב שלהם. העבודה שלי היא התחביב שלי. ולא, אני לא רוצה לעשות מקרמה, ואני לא רוצה לעבוד בגינה, ואני לא רוצה לשיר במקהלה, ואני לא רוצה לשחק כדורעף – אני רוצה לתרגם. שימו לב – לא "לעבוד" אלא "לתרגם". אז בזמן שאנשים אחרים סופרים את הדקות עד שיתחיל סוף השבוע, הם – אנחנו – סופרים את הדקות עד שיתחיל סוף סוף שבוע העבודה, ונוכל לחזור לעבודתנו המהנה, המספקת, המענגת. וזה משהו שאנשים לא וורקוהוליקים נורא מתקשים להבין. וגם אני לא הבנתי עד שתרגמתי ספר של דניאל כהנמן,  שבו מתוארת תופעה שנקראת flow. והרי ההסבר בקצרה:

למזלנו, לא כל עבודה קוגניטיבית היא מרתיעה עד כדי כך, ולפעמים אנשים משקיעים מאמץ ניכר לאורך זמן רב בלי להידרש לכוח הרצון שלהם. הפסיכולוג מיהאי צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי (Csikszentmihalyi) הוא האיש שהתעמק יותר מכל חוקר אחר במצַב הקֶשב הבלתי מאמֵץ הזה, והמונח שהוא טבע – זרימה (flow) – נעשה שגור בשפה. אנשים שחוֹוים זרימה מתארים אותה כך: מצב של ריכוז נטול-מאמץ ועמוק עד כדי כך שהם מאבדים את תחושת הזמן שלהם, ומפסיקים לחשוב על עצמם או על בעיותיהם," והם מתארים את המצב הזה כמצב כה מאושר עד ש צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי כינה אותו "חוויה אופטימלית". פעולות רבות יכולות לעורר תחושת זרימה, החל בציור וכלה במרוצי אופנועים – ואצל כמה סופרים בני מזל  מבין מכרי, אפילו כתיבת ספר מזמנת לפעמים חוויה אופטימלית.

אתם מבינים, חבר'ה? אני לא "וורקוהוליקית". אני "זורמת". 😉

לחצו על התמונה לקרוא מאמר מעניין בשם In Defense of Workaholism

אז נכון, מדי פעם אנחנו נופלים על פרויקט פחות מספק ואפילו מתסכל במלוא מובן המילה*, אבל רוב הזמן, התרגום הוא פשוט כיף לא נורמלי, כמו שאומר לדוגמה יצחק שניבוים, שנזכרתי בו לאחרונה בגלל משפט שכתב במסה הקצרה שלו על אהבת התרגום וששילבתי במצגת להרצאה על תרגום מדע וטכנולוגיה שאני עתידה להרצות ביום רביעי הקרוב. (תנחשו איזה משפט בחרתי. בין הפותרים נכונה יוגרל מנוי חינם לבלוג 🙂 )

ואם נצטרך לקרוא לוורקוהוליקיות הספציפית שלנו בשם, נקרא לה "The elation of Translation" או "הרימום שבתרגום".

*ולא, אני לא אגלה לכם מאילו ספרים נורא סבלתי. בן אדם שכורת את הענף שהוא יושב עליו, נופל לבאר שהוא שותה ממנה.

מזמן מזמן לא כתבתי פה. אז בתור פיצוי, לא זו בלבד שאני כותבת, אלא שאני גם אגיח מיישוב מגורי הקטנטן והנידח (והחמים והנעים כל כך לעומת תל אביב…) ואחבור עם שותפי לספסל הלימודים דוקטור גלעד צוקרמן (גלעד, אתה כבר פרופסור, נכון?), לערב הרצאות מרתק שייערך ב-16 בינואר, בשעות 17:00-20:30, במלון הר הכרמל, דרך הים 103, חיפה. גלעד ירצה על החייאה של שפות מתות (Mostly dead), ואני ארצה על תרגום מדעי פופולארי (I don't think it means what you think it means).

מולקולות! הצילו!

איך הגעתי לזה בכלל? אז ככה: פעם, מזמן, כשהייתי ממש צפל"דית, למדתי שנה אחת רפואה בעתודה.* ברחתי כל עוד נפשי בי מרוב מולקולות, אבל בכל זאת קלטתי כמה דברים בסיסיים במדעי החיים. ומאז אני מוכרת את עצמי כמתרגמת של ספרי מדע בכלל ושל ספרי רפואה בפרט. יצא לי לתרגם כמה ספרים נחמדים מאד, כגון דווקא החלשים שורדיםמיניות הגברנשים, מין ואינטימיותהאיש שידע יותר מדי על אלן טיורינג והמצאת המחשב, וגם המוח הגברי שאני מקווה שיראה אור ממש בקרוב.

האתגר הגדול בתרגום מדע, ובעיקר לקהל הרחב, הוא ללכת בין הטיפות – שיישמע מדעי אבל גם יהיה ברור לאנשים מן השורה, שיישמע עברית אבל לא ישתמש בתחדישי לשון אקדמיים שאף אחד חוץ מממציאיהם לא שמע עליהם. ואין דין תרגום לקהל הרחב כדין תרגום לקורא המומחה, שגם בו יש אתגרים בפני עצמו – איך לפשר בין המומחים השונים והז'רגון השגור בפיהם וכן הלאה.

בקיצור, אני מאד אשמח אם תבואו לשמוע את גלעד ואותי משפריצים מלים בהתלהבות. כל מה שצריך לעשות זה לשלוח אימייל לכתובת monthly@ita.org.il ולכתוב את השם שלכם בשורת הנושא. שימו לב שההרצאה בתשלום וכוללת ארוחת ערב.

כל הפרטים מופיעים באתר של אגודת המתרגמים

* שתדעו שאם אתם צריכים לנתח בית שחי של גופה באנטומיה, ואתם קושרים לה את היד לשולחן כדי להגיע לבית השחי, אבל לא קושרים אותה היטב, אז באמצע הנתיחה היא עלולה להשתחרר ולהלום היישר בישבנכם המבוהל. זה קרה לשותף שלי לנתיחה, ומאז עין אחת שלו תמיד מסתכלת הצידה.

פה ושם מזדמן לעולם הזה בן אדם יוצא דופן, בן אדם משכמו ומעלה.

פרופ' מרים שלזינגר ז"ל. מאושיות עולם התרגום

כזו היתה פרופ' מרים שלזינגר, שנפטרה אתמול ממחלת הסרטן. היא לא היתה סֶלֶבּ, היא היתה אושיה. וזה לא רק מפני שהיא היתה מתרגמת, ומתרגמים מעדיפים לדבר עברית ולא לומר סלב, אלא מפני שסלב זה משהו חולף, שטחי, רדוד. ואילו מרים היתה במשך עשורים רבים מתרגמת נפלאה, מורה נערצת, מרצה מרתקת, רעיה ואם מסורה, ואישה שֶידה בכול, דווקא במובן הטוב של המילה. היא תרגמה, ערכה, לימדה, הרצתה, הנחתה, דיברה, נאבקה, ובעיקר חייכה ועודדה.

היא היתה מהאנשים שהכבוד רדף אחריהם, כי היא פשוט ברחה ממנו בשיטתיות. היא היתה נעימת הליכות באופן כמעט בלתי אנושי, וידעה להאיר פנים לכל אדם ובכל מצב.

לעד יעמדו לזכותה הקמת תוכנית התרגום בבית ברל ומאמציה הבלתי נלאים לקידום המקצועיות והמקצוענות וגם המעמד המקצועי של המתרגמים והמתורגמנים בישראל, מאבקה הבלתי נלאה בבזיון שנקרא מתורגמנות בבתי המשפט בארץ, העמדת דורות של מתרגמים ומתורגמנים שהתחנכו על ברכיה כיצד לתווך ולגשר בין תרבויות ושפות. לא סתם זכתה בפרס מפעל חיים של אגודת המתרגמים על פועלה הענף.

עולם התרגום בישראל מרכין ראש בצער אמיתי על פטירתה של מרים שלזינגר.

ההלוויה תתקיים היום, יום ראשון 11 בנובמבר, בשעה 15:30 בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא.

עשור שלם גרתי על גבול תל אביב. ושנאתי אותה. שנאתי את הדוחק והמחנק והצפיפות, הפקקים והכיעור והמטוּת-לנפול. חיכיתי בכיליון עיניים כבר לצאת ממנה לישוב הקטן שבו קנינו מגרש. לא הבנתי את המשוגעים האלה שרוצים לגדל את הילדים שלהם בעיר, מקום שבו ילדים בני שנה כבר לומדים לדחות את הסיפוקים שלהם חצי שעה, כי זה זמן ההמתנה למגלשה הבודדה שעדיין תקינה בגינת השעשועים המטונפת, מקום שבו נדרש ניתוח לאיחוי היד שלך ליד של הילד כדי שלא ירוץ לכביש הסואן – רחוב ברוחב כרכרה וחצי שדוהרות בו 80 משאיות ועוד 1,500 מכוניות רגילות כל שעה. גועל נפש, ועוד מרוכז.

לפני כשלוש שנים רחב ליבנו ויצאנו סוף סוף מהעיר. כיום אנחנו גרים ביישוב קטן בשרון, באחד הבתים האחרונים בישוב. במרחק 5 דקות הליכה יש פרדסים, עוד 5 דקות יביאו אתכם לשדות גזר וחצילים ומקשת אבטיח וחלקות תותים. בין בעלי החלקות לבין השכנים יש הסכם ג'נטלמני – מותר לקטוף, אבל בקטנה – 2-3 גזרים, חופן תותים. לא להגזים. יש פה שלוליות, חול, שדות חרולים או חרציות (תלוי בעונה), חרדונים בשפע, ומדי פעם, כשהולכים לטייל עם הכלב (בלי רצועה!), פתאום מזדנבים מאחוריך סוסים שעשו "ויברח" מאיזושהי חווה. יש פה חניה, כל כך הרבה חניה, ולא צריך לריב עליה. לפני כמה ימים הלכנו להצגה באולם המופעים של בית הספר הזר שיש פה, והכרנו – לפחות בפָנים – איזה שליש מהנוכחים, שכולם היו נרגשים מאד לראות הצגה מהעיר הגדולה. הרגשתי פתאום כמו בסיפורים האלה, על הקרקס שמגיע לעיירת הספר במערב הפרוע. זה נעים. זה אינטימי. זה רגוע ומרגיע.

אבל…

אבל אבל אבל… המשך…

בזמנו קוננתי על השתייכותי, שלא מרצון, לקבוצת הורים מסוג 3. והחופש הגדול האינסופי ודאי לא קל גם להורים מסוגים 1 ו-2.

אבל בעודי עוטפת את הספרים והמחברות של מדורצ'יק, העולה לכיתה ב', בשעה שתי דקות לחצות ב-31 באוגוסט, נתקלתי פתאום במחברת מכיתה א', שנראתה הרבה פחות משעממת מהאחרות. עלעלתי בה, ומצאתי את הטקסט שלהלן.

הקשר – כי חייהם של מתרגמים אינם חיים בלי הקשר: לפני כמה חודשים אושפזתי במפתיע. שוחררתי אחרי שלושה ימים (של מנוחה מבורכת…), ואני בסדר גמור, אין מה לדאוג. אבל הטקסט שלהלן הוא הסיפור שכתב מדורצ'יק בזמן האשפוז (נאמן למקור):

  • מדורצ'יק: אִמָא מָתָי אַת חוֹזֶרֶת מִהַבֶּת חוֹלִים
  • אמא: אָנִי מֶקָוָה שֶמָחָר
  • מדורצ'יק: אָנִי דוֹאֶג לָח
  • מדורצ'יק: גְלִנְג גְלוֹנְג אִמָא? זוֹת אָת אִמָה חָזָרְת.
  • מדורצ'יק: יֶש חָזָרְת

להלן המקור:

  • אמא מתי את חוזרת מהבת חולים?