יש לי חבר ילדות אחד, נקרא לו ר', בחור מבריק עם עיניים נוצצות וחוש הומור מושחז. יום אחד, מזמן מזמן, הוא סיפר בשבחיו של המחשב הנייד החדש שלו, ובעיניים נוצצות עוד יותר מהרגיל הכריז שהמחשב דנן – הוא כל כך נוח וקל שאפילו במיטה אפשר לעבוד איתו! (המיטה היא המקום החביב על מיודענו ר', ולא רק לעניינים שבינו לבינה, והעבודה היא מחשבים, מן הסתם).

מר מדור כמעט התפלץ, ובדאגה רבה – שכן ר' היקר הוא חבר טוב מאד שלו – שאל אותו אם הוא השתגע ולמה לעזאזל לעבוד כשחוזרים הביתה מהמשרד. ו-ר' ואני הסתכלנו זה על זו, ואמרנו, כמעט במקהלה "כי זה כיף!"

אז באו והגדירו אותנו כמכורים – וורקוהוליקים. ואפילו מסבירים לנו איך להיגמל. אבל למה להכפיש? בואו פשוט נודה שיש אנשים, lucky bastards היו קוראים להם בלעז, שהלך להם קלף בחיים והם עובדים בתחביב שלהם. העבודה שלי היא התחביב שלי. ולא, אני לא רוצה לעשות מקרמה, ואני לא רוצה לעבוד בגינה, ואני לא רוצה לשיר במקהלה, ואני לא רוצה לשחק כדורעף – אני רוצה לתרגם. שימו לב – לא "לעבוד" אלא "לתרגם". אז בזמן שאנשים אחרים סופרים את הדקות עד שיתחיל סוף השבוע, הם – אנחנו – סופרים את הדקות עד שיתחיל סוף סוף שבוע העבודה, ונוכל לחזור לעבודתנו המהנה, המספקת, המענגת. וזה משהו שאנשים לא וורקוהוליקים נורא מתקשים להבין. וגם אני לא הבנתי עד שתרגמתי ספר של דניאל כהנמן,  שבו מתוארת תופעה שנקראת flow. והרי ההסבר בקצרה:

למזלנו, לא כל עבודה קוגניטיבית היא מרתיעה עד כדי כך, ולפעמים אנשים משקיעים מאמץ ניכר לאורך זמן רב בלי להידרש לכוח הרצון שלהם. הפסיכולוג מיהאי צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי (Csikszentmihalyi) הוא האיש שהתעמק יותר מכל חוקר אחר במצַב הקֶשב הבלתי מאמֵץ הזה, והמונח שהוא טבע – זרימה (flow) – נעשה שגור בשפה. אנשים שחוֹוים זרימה מתארים אותה כך: מצב של ריכוז נטול-מאמץ ועמוק עד כדי כך שהם מאבדים את תחושת הזמן שלהם, ומפסיקים לחשוב על עצמם או על בעיותיהם," והם מתארים את המצב הזה כמצב כה מאושר עד ש צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי כינה אותו "חוויה אופטימלית". פעולות רבות יכולות לעורר תחושת זרימה, החל בציור וכלה במרוצי אופנועים – ואצל כמה סופרים בני מזל  מבין מכרי, אפילו כתיבת ספר מזמנת לפעמים חוויה אופטימלית.

אתם מבינים, חבר'ה? אני לא "וורקוהוליקית". אני "זורמת". 😉

לחצו על התמונה לקרוא מאמר מעניין בשם In Defense of Workaholism

אז נכון, מדי פעם אנחנו נופלים על פרויקט פחות מספק ואפילו מתסכל במלוא מובן המילה*, אבל רוב הזמן, התרגום הוא פשוט כיף לא נורמלי, כמו שאומר לדוגמה יצחק שניבוים, שנזכרתי בו לאחרונה בגלל משפט שכתב במסה הקצרה שלו על אהבת התרגום וששילבתי במצגת להרצאה על תרגום מדע וטכנולוגיה שאני עתידה להרצות ביום רביעי הקרוב. (תנחשו איזה משפט בחרתי. בין הפותרים נכונה יוגרל מנוי חינם לבלוג 🙂 )

ואם נצטרך לקרוא לוורקוהוליקיות הספציפית שלנו בשם, נקרא לה "The elation of Translation" או "הרימום שבתרגום".

*ולא, אני לא אגלה לכם מאילו ספרים נורא סבלתי. בן אדם שכורת את הענף שהוא יושב עליו, נופל לבאר שהוא שותה ממנה.

תגובות
  1. ענת אופיר הגיב:

    סוף-סוף קיבלתי אישור! כבר התחלתי להאמין לכל אותם אנשים שטוענים שאני סתם משוגעת…
    תודה, יעל, בזכותך לא אתבייש יותר להודות שגם אני זורמת…

  2. פולי שוורץ סולומון הגיב:

    זה פשוט מקסים!

  3. שלומית הגיב:

    "בן אדם שכורת את הענף שהוא יושב עליו, נופל לבאר שהוא שותה ממנה" – מעולה.

    • נרי סבנייה הגיב:

      שלחתי את "בן אדם שכורת" לכל מכריי ומודעיי תחת הכותרת idiom of the week וכמובן עם קרדיט לבלוג שלך פלוס URL. תודה על הצחוקים שתקפו אותי על הבוקר.

      • את יכולה להוסיף להם גם את "טיפש לא יודע לצאת מצרות ששוטה לא יודע לא להיכנס אליהן", ואת הגרסה השניה ל"כורת" שהיא "מי שכורת את הענף שהוא יושב עליו, נופל לא רחוק מהעץ".

      • גם אני נדלקתי על האימרה וגם אני הולכת להפיץ אותה במחוזות הפייסבוק עם קרדיטים מתאימים. ואפרופו פייסבוק, יעל, אחת חסרה לנו שם!
        הפוסט נהדר כרגיל, וגם המסה של יצחק שניבוים פגעה בול, אבל לא הצלחתי לנחש איזה באיזה משפט תשתמשי במצגת וחבל, כי נורא רציתי מנוי חינם לבלוג 🙂

        • כן, כן, אני חושבת שלא יעזור לי כלום. כמו שסבתא שלי נאלצה לעבור מגביעי אשל לטלפון מקשים, גם אני אצטרך בקרוב להצטרף לפייסבוק. מצער, אבל אי אפשר לעצור את הקדמה. 😦
          ואת באה להרצאה, נכון? אז את תגלי שם.
          ועכשיו אולי כדאי שאלך לגמור את המצגת, אחרת יהיה קצת מביך ביום רביעי…

    • איילת הגיב:

      אהבתי!

  4. Inbal Saggiv הגיב:

    מצוין, מצוין.
    פעם (או יותר מפעם) כבר היו בטקסטים שתרגמתי התייחסויות לאותו צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי, והסתדרתי איתו. אבל פעם אחת היה מאמר של צ'יקְשֶנְטמיהַאיִי וצ'יקְשֶנְטמיהַאיִי, ופשוט התגלגלתי מצחוק חמש דקות. לגמרי הוציא אותי מהזרימה 🙂

  5. מר מדור הגיב:

    ובכן, לראשונה אני רוצה להגיב כאן.
    בזמנים של בחירות, שהאיזון חשוב בהם, יש להציג את הכיוון השני.

    בקוראי את השורות, מיד הרגשתי שהסיפור מזכיר לי משהו, ממש על קצה הלשון. ואז זה היכה בי (כפי שמרת מדור אומרת, "קוראים לזה בלעז" a moment of clarity).

    הנה ההגדרה מתוך ויקויפדיה:
    התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד

    • מר מדור! איפה הסתתרת עד עכשיו?

      • מר מדור הגיב:

        איפה מר מדור כבר יכול להסתתר?
        לדעתי, אפילו היה על זה פוסט, בעבודה…

    • Zvika Agmon הגיב:

      מר מדור, אתך אני.
      אבל העובדות מראות שלמרות היותי פנסיונר ותיק למדי, אני מפיק
      את אותה הרגשה נעימה בהתנדבותי כעורך טקסטים בעברית,
      במשך יום-יומיים בשבוע.
      וההגדרה שציטטת טובה בעיניי…

      • מר מדור הגיב:

        אני שמח לקרוא מילים שפויות (-:
        ולפי דבריך, זה בדיוק תחביב ולא פרנסה עקרית, hence, לא התמכרות.

        זה גם מתחבר מאוד חזק לקונפליקט שיש לעובדי היטק. לכאורה החברה מדברת אליך ומעודדת אותל להתיחס אליה כמשפחה, אבל כשיש קשיים כלכליים, פתאום קונספט ה"משפחה" נעלם.

        מכאן, או תחביב או פרנסה.

  6. קארין (חברה של האמא שלך) הגיב:

    יעל,
    אני מלאת קנאה נקודה

    • איל הגיב:

      ראשית חכמה, תרגום הוא רק אחד משלושת התחביבים שלי, אבל בתור אחד שיצא לו לעבוד שתחביב מספר אחד שלו כ-15 שנים ומתגעגע לכל רגע, אני ממש מבין מה את אומרת. ולגבי התמכרות, זאת בפרוש ההתמכרות הבריאה ביותר שאני מכיר, ועוד מרוויחים ממנה כסף, ומה שיותר חשוב, אלמלא ההפסקות הכפויות בכיף הזה יכול להיות שהוא מזמן לא היה כיף, אז באמת מה רע בלהתגעגע לעבודה.

  7. ורד דיין הגיב:

    תודה! סוף סוף יש לי גיבוי איך להתריס אל מול המבטים המרחמים שאני מקבלת כשכולם מקטרים שהם כבר מחכים לפנסיה ואני מצהירה שכל עוד זה יהיה תלוי בי, לעולם לא אצא לפנסיה.מי עוד יכול להיות בעבודה שלו גם ביקום הזה וגם לפחות ביקום מקביל אחד? עונג, וגם עוגן, ולא למען ההתחכמות המילולית.

    • ואֶת זה את אומרת למרות שאת ואני עבדנו יחד על כמה ספרים שבהם כמעט ירינו לעצמנו בראש מרוב תסכול, ובעיקר ההוא, את זוכרת, הארוך…?
      שתדעו שוורד עורכת את רוב הספרים שלי, ושיום אחד היא ואני נפרסם את מה שאנחנו כותבות זו לזו בבלונים הקטנים, שהיא מקפידה למחוק לפני שהיא מעבירה את הקובץ להוצאה. יש שם ירידות קטלניות על פרטי עלילה מופרכים, על משפטים בנאליים עד זרא, על ארכנות-טרחנות, וכיוצא בזה.

    • ninatrackschanges הגיב:

      זהו, שאני בעצם כביכול בפנסיה, אבל הו, התרגום, התרגום… והעריכה… נותנים מוצא גם ליצירתיות וגם ליצר הקטילה 🙂

      • פולי שוורץ סולומון הגיב:

        כל-כך משמח לקרוא את התגובות, כי, אני פרשתי לפנסיה וסוף, סוף התפניתי להגשים חלום ישן וללמוד תרגום!
        נהנית מכל רגע…

  8. או! אני אומרת את זה כבר שנים, גם כששואלים אותי אם לא קשה לי לעבוד מהבית, גם כששואלים אותי אם לא קשה לי לעבוד כ"כ הרבה/גם בסופי שבוע, וגם כששואלים אותי מה אני אעשה בפנסיה…

    ואני רוצה רק להוסיף ולהזכיר לכולם מה אומרים החוקרים: אנשים שמתעסקים בשפה ומשחיזים את המוח כל היום נמצאים בסיכון נמוך יותר ללקות במחלות כמו אלצהיימר ושיטיון.

    אז תמשיכו לעסוק בתחביב שלכם בכיף!

  9. דוקטור דוליטל הגיב:

    וכרגיל, שפתיים יישקו, לבבות יעלוזו וזנבות יכשכשו… יש כאן כמה משפטים אל מותיים שמצטרפים כלאחר כבוד אל "זרנוקי גינה פאליים" מהפוסט על השרפה של איקאה.

  10. […] בהיותו הספר הראשון שתרגמתי. אחלו לי שכן ירבו, וכאלה, כי העבודה כמתרגמת משמחת (גם) אותי. […]

  11. […] שלהם, ומפסיקים לחשוב על עצמם או על בעיותיהם. בפוסט "בשבחי הוורקוהוליקיות" טענתי להגנתי שלא כל הוורקוהולוקים חולי נפש. חלקם […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s