To love and to hold till a BOOK STORE do us part

פורסם: 09/06/2011 ב-7. יומן קריאה / צפייה, 8. כללי ואישי
תגים: ,

ירים יד כל מי שבן הזוג שלו איים להתגרש ממנו אם הוא לא יֵצא כבר מחנות הספרים הזו, שהוא נמצא בה כבר שלוש שעות!!

[לפוסט הראשון בסדרת "ההתמכרות לספרים": "מכורה. לא בשיקום"]

מר מדור אוהב ספרים. אחרת הוא לא היה נעשה מר מדור, מן הסתם. מר מדור משמש, לעיתים בעל כורחו, כעורך הראשון של ספרים שאני מתרגמת. מר מדור משמש, כמעט תמיד בעל כורחו, כאוזן קשבת לקיטורים על טקסטים מעצבנים. אבל בדרך כלל, ייאמר לזכותו, הוא איש סבלני וטוב מזג, שנושא באורך רוח את המדור ואת שגיונותיה.

אבל יש שגיון אחד שהוא פשוט לא סובל. זה מתחיל ככה:

נוסעים לחו"ל לחופשה. קובעים תוכנית עמוסת טירות ומוזיאונים לטבע והיסטוריה. עוברים במקרה, בדרך למוזיאון נכסף, ליד חנות ספרים ענקית. אומרת לו שניכנס רק לרגע, יש ספר אחד שאני רוצה. "רק אחד!" הוא משביע אותי במבט מאיים. "רק אחד, ברור," אני מבטיחה, בהן צדק.

נכנֶסת פנימה בצעד תכליתי, בהחלטה נחושה לקחת את הספר ההוא ולצאת – עוד שעתיים סוגרים את המוזיאון. בדרך לספר המיוחל, מאטה קצת, רק כדי להציץ במדף אחד.

ואחר כך, זהו. ההתמכרות חזקה ממני. מרפרפת על מדפים ארוכים-ארוכים, שקטים-שקטים, הולכת לאורכם בצעדים איטיים עד שהצוואר כואב מרוב הטייה הצידה, והברכיים מרוב התכופפות למדפים הנמוכים. נקרעת בין ספרים שכבר קראתי אבל מפתים לחזור, לבין ספרים שטרם קראתי ומפתים להתוודע. אני בהיי, ולא מִיַיִן, ידידי.

אחרי דקות ספורות בלבד, סמס זעוף ממנו: "נו, איפה את?! כבר שעה את מסתובבת! יסגרו לנו את המוזיאון!"
מה שעה? מי שעה?
וואללה! אכן שעה…
מסכן…

וככה שלוש פעמים, עד שהוא נשבר. הוא מוצא לעצמו ספר, תופס כורסה ומחכה עד שֶארווֶה מרוב ספרים.
מחר הוא יוביל אותי למוזיאון בדרך אחרת, ויתפלל שאין בדרך שום חנות ספרים.

[אה, ובערב הוא יתחיל לקרוא את אחד מחמשת הספרים שהסתפחו אליו, בלא ידיעתו לכאורה, כשיצא מהחנות.]

חנות הספרים אל אטינאו בבואנוס איירס - ככה נראה גן העדן

ל' סיפרה לנו שיש לה אותה בעיה עם בעלה. גם אותו אי אפשר להוציא מחנויות ספרים. עד כדי כך שכאשר נסעו לחו"ל, היא שילבה בתוכנית חצי יום שכזה: הוא הלך לאיבוד בחנות ספרים, היא קנתה ספר אחד ויצאה לשוטט בעיר. סוליקו. סיכמנו שפעם עוד ניסע יחד. בעלה ואני נשרוץ בחנויות ספרים, היא ומר מדור החברותיים יצאו לפגוש בני אדם.

– מותק, יש לך חבר?
– בעל יש אפילו, אבל מה – נפל לספרים קשים…
– חראם, מסכנה. הוא כבר לא יחזור…

ותגידו: איזה חנות עושה לכם את התחושה הזו בארץ?

ובשולי הדברים: הפוסט הזה הוא הפוסט ה-400 בבלוג הזה. היפ-היפ-הוריי… 🙂

תגובות
  1. ג'וליאנה הגיב:

    בעלי ואני בחרנו את ספרד כיעד המועדף עלינו בעיקר בגלל ששם אנחנו יכולים לצאת עם ערימת ספרים בספרדית. הוא חי יותר שנים בישראל מאשר בצ'ילה מולדתו ועדיין תאוות הספר אצלו היא לספרים בספרדית.
    אני כל כך מבינה אותו כך ששנינו מבלים מספר לא מבוטל של שעות ב"שופינג ספרים" בחנויות ענק מדהימות וכך גם בננו זכה בספרי ילדים בספרדית.

    • אורלי הגיב:

      גם אני לא הצלחתי לצאת מספרד בלי ספר חדש, חם מהתנור, ועוד בכריכה קשה ועב כרס.
      פשוט נורא הקטע הזה עם הספרים. שריטה אמיתית. אולי זו אחת הסיבות שבשנים האחרונות אני נוסעת בגפי לחו"ל וכך אני לא צריכה לתת דין וחשבון לאן אני הולכת ואיפה אני נבלעת שעות רבות כל-כך.

  2. הדיאלוג בסוף הורס. מזל טוב לכבוד הפוסט ה-400 (!).

  3. רוני הגיב:

    תולעת ספרים, מגדלור (למרות שהיא קטנה יחסית), סיפור פשוט.
    לשמחתי שנינו סובלים מהמחלה, והילדים נדבקו. סיבוב בשבוע הספר אורך כחמש שעות, וכולם מרוצים.
    מזל טוב 🙂

    • אסנת הגיב:

      אז זהו, שבחרתי לי אחד כמוני. וגם הבכור יצא ככה. הקטן לא. מעניין מה יהיה בלונדון…

  4. נועה רייכמן הגיב:

    סיור מומלץ לכל המכורים:
    https://www.ybz.org.il/?CategoryID=196&ArticleID=791
    הייתי בסיור כזה, עם מדריך אחר, בשבוע שעבר.
    וכמו שהוא ציין בפתיחת דבריו: זו היתה קבוצת תמיכה ולא רק קבוצת אנשים עם תחום עניין משותף…

  5. אלודאה הגיב:

    מוכר עד מאד, כולל האיום הידוע – "את יכולה להכנס, אבל תשאירי את הארנק אצלי!"
    יש חנות סטימצקי אחת ברחוב וויצמן בכפר-סבא שיש בה ריח של ספרים ומוכר מדהים, ויש את צומת-ספרים ההמוסחרת-עד-אימה בצומת ירקון שמלאה במוכרים נעימים שאפשר לנהל איתם שיחת חובבים אמיתית.
    (וחוץ מאלה, בכל סיבוב בירושלים אהוד לוקח אותי לכל מיני חנויות בלתי מוכרות ועמוסות ספרים לעייפה).

  6. יונתן הגיב:

    היי, כיף לקרוא.

    מאוד, מאוד מזדהה. החנויות האלה בלתי נתפסות והאינסופיות שלהן משרה דוק של עצב כמעט באותה מידה שהן משובבות נפש. לגבי, ספרים כאלה הם מזכרות ולכן אני כבר לא מתרגש מהעובדה שאני קונה, וכל שכן רוצה, יותר ספרים ממה שאני מספיק לקרוא.

    אצלי אגב בת הזוג מוצאת את המושב הנוח ביותר בחנות, או מחכה בחנות סמוכה, הכל בסבלנות מופתית.

  7. […] To love and to hold till a BOOK STORE do us part […]

  8. פשוט יעל הגיב:

    *מרימה יד*
    כי אצלי, גם הבנזוג וגם אני כאלה בדיוק, ושנינו יכולים לבלות שעות בחנויות ספרים, ולשכוח משאר התכניות… 🙂
    (את Powell's, בפורטלנד שבאורגון שבארצות הברית של אמריקה, יצא לך להכיר? אלוהים אדירים, איזו חנות מדהימה. עזבי שעות, שם אפשר לבלות ימים שלמים.)

  9. […] To love and to hold till a BOOK STORE do us part […]

  10. ההיא מהאי הגיב:

    גם אצלנו זה ככה, רק שאני מחלקת חסדיי בין חנויות מוזיקה לחנויות ספרים, והשאלה אם יוצא מזה ריב או לא קשורה אך ורק למה עוד צריך לעשות באותו היום. אם יש לנו זמן, גם הדוקטור תתמזג עם איזה מדף או שניים או עשרים, וניפגש בקופה אחרי כמה שעות כשבאמתחתי כל ספרי הפנטזיה והנוער החדשים ועל זרועותיה מקראות מלומדות וספרות יפה.

    אם היא ממצה את הסיבוב לפניי (בעיקר בחנויות מוזיקה), היא מחפשת איפה לשבת או הולכת לחפש בית קפה.

    ואם אין זמן, כל עשר שניות יגיע טקסט מפגיע, ואחר כך תגיע משיכת היד, והדחיפה לכיוון הדלת, עד שאנטוש את החנות בצעד כבד וארכין ראש לשמע התוכחות. המוצדקות, יש לציין.

    • זאתי, משם הגיב:

      ההיא מהאי, תגידי תודה. אצלי זה ספרים בשלוש שפות עכשיו, ובלפחות 3 נושאים מקצועיים שונים לחלוטין זה מזה, מעבר לספרות היפה "סתם". ולי אין מי שימשוך בשרוול או יסמס או יכעס. תזכירי לי *לא* לקחת אתכן לדוּסְמָן בפעם הבאה שאתן בברלין… (-;

      והיי יעל, מה נשמע? כיף לקרוא פה. ד"ש למר-מדור, לאח-מדור ולהורים 🙂
      זאתי, החברה המשותפת שלך ושל ההיא מהאי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s