הסכסוך על הספרייה + ציטוטים

פורסם: 05/04/2011 ב-7. יומן קריאה / צפייה
תגים: ,

אני אהיה מרוצה אם כשהילדים שלי יגדלו, הם יהיו מסוג האנשים שחושבים ש"עיצוב הבית" זה בעיקר לבנות מספיק מדפי ספרים. – אנה קווינדלן

כל פעם שאדם חובב ספר נכנס לביתנו החדש, ונעמד בהנאה מורגשת מול הספרייה שלנו, שממלאת את הקיר השלם היחיד שיש לנו בקומת הקרקע, אנחנו מספרים לו את הסיפור על הוויכוח בינינו לבין האדריכלית שלנו.

הספר שהצבנו בספריה במקום בולט בדיוק לפני שהאדריכלית באה לבקר….

לאדריכלית שלנו, שירלי דן, יש באמת טעם נפלא. היינו צריכים להקשיב לה יותר. אבל בנקודה אחת אנחנו יודעים שהַעמידה על שלנו היתה מוצדקת לגמרי: שירלי עיצבה לנו נישה נאה בסלון, שאמורה היתה להכיל טלוויזיה וכמה חפצי נוי. הסתכלנו בתמיהה על השרטוט, הפכנו והפכנו בו, אבל לא מצאנו מקום לספרים. כששאלנו: "אבל איפה הספרים?" שירלי הודיעה לנו שבבית כה גדול, ודאי יימצא להם לספרים איזה מקום-אחר-כבוד שהוא לא, שומו שמיים, הסלון. בסלון שמים תמונות (עלק, היא לא השאירה לנו מספיק קירות לתמונות…) או חפצי נוי (למי נשאר כסף לקנות משהו חוץ מאוכל אחרי שיורדת המשכנתא על כל החלונות שאי אפשר לתלות עליהם תמונות?).

התווכחנו, אמרנו שספרים חייבים להיות בסלון. "אבל למה?" היא שאלה, ובאמת, ראו עליה שהיא סובלת. "מה, כל מי שנכנס הביתה חייב לראות איזה ספרים אתם אוהבים?"

אוה, אז נפל לנו האסימון. החברים של שירלי אוהבים לראות את חפצי הנוי שלה. החברים שלנו, לעומת זאת, נבחרו אחד-אחד, ואחד מהשיקולים המכריעים הוא שהם אוהבים – בדיוק – ספרים. ואם בא בן אדם חדש, תמיד אני בודקת אם הוא מקבל את העווית הזאת בראש כשהוא עומד מול הספריה – ה-90 מעלות הצידה כדי לקרוא את הכותרים. כי סתם להסתכל זה לא נחשב.

בסופו של דבר מפארת את הסלון שלנו ספריה גדולה, שכבר הצמיחה לה יורשת בגרם המדרגות (כך תוכנן מראש, ועוד מעט יתווסף גם סולם כמו בספריות אנגליות מכובדות). וכשהאדריכלית באה אלינו אחרי שהעמדנו את כל הספרים על מדפי האורן הנאים, היא עמדה, הסתכלה, חככה בדעתה, ובסוף אמרה שלבית שלנו, חייבים להודות, זה ממש מתאים.

ילד גר בספריה. [ותודה לענבל שגיב

אז הנה, כמה ציטוטים שמצאו חן בעיני על ספרים וספריות, שמצאתי פה:

ספר הוא כמו גינה הנישאת בכיס. – פתגם סיני

אין כמו להתכרבל עם ספר טוב, בעיקר כשצריך לתקן משהו בבית. – ג'ו ריאן.

ספרים לא נועדו להיות רהיט, אך שום חפץ נוי המפאר את הבית לא ישווה להם ביופיו. – הנרי וורד ביצ'ר

ספר סגור הוא לבֵנה ותו לא. – תומס פולר

כותלי הספרים סביבו, הגדושים עבר, היו כחיץ בינו לבין עולם ההווה ואסונותיו. – רוס מק'דונלד

בית בלי ספרים הוא כמו חדר בלי חלונות. היינריך מאן

יאה יותר שיהא חדר העבודה שלך מלא ספרים, מאשר שיהיה ארנקך מלא ממון. -ג'ון ליילי

אדם פשוט יכול להקיף את עצמו באלפיים ספרים, ומאז ואילך יהיה לו לפחות מקום אחד שבו יוכל להיות מאושר. – אוגוסטין בירל

ספרים מארחים לך חברה נפלאה. אם אתה נכנס לחדר ומגלה שהוא מלא ספרים – גם אם לא תוריד אותם מהמדף בכל זאת נדמה שהם מדברים אליך, מקבילים את פניך. – ויליאם גלדסטון

ולמה הקוראים הממוחשבים לא יוכלו לעולם להוות תחליף מושלם לנייר

תגובות
  1. צביקה א' הגיב:

    יישר כוחך, יעל. דעתי (בדיוק נמרץ) כדעתך.

  2. כל כך מזדהה!
    אם כי אצלנו בחדר המגורים נמצאים ספרי הקודש והעיון, ואילו ספרי הקריאה נמצאים בחדר העבודה שלי.

  3. nsh הגיב:

    סיפורים על ספריות דומים במקצת לרעיון שסוכני נדל"ן מנסים לשתול לנו בראש. שדות ירוקים, מרחב מחיה גדול, ילדים משחקים על כרי דשא, השמיים כחולים עם אביב תמידי והמון חיוכים.

    המציאות למעשה רחוקה מאוד מכך. הספרים מתמלאים באבק שלא מתחשק לנקות כי הספרים כבדים ויש הרבה מאלה. ואז נגמר המקום וצריך להתחיל שורה שניה שאף-אחד-כבר לא יראה. ואז אחד המדפים כרע תחת העומס ומתעקם והספרים מצהיבים בגלל השמש וכבר לא כל כך נאים כמו הציטוטים שבפוסט.

    מתי בפעם האחרונה נפתח ספר ממדף שהוא לא בגובה העינים ?
    עם חברים בפייסבוק (טפו) יש יותר תקשורת מאשר הספר ההוא שזכה בפרס *שקר כלשהו* בשנות השמונים\תשעים. וספר האלבום שקיבלתם מתנה לאירוע משפחתי כלשהו ? כזה עם כריכה כפולה מבריקה ?
    קשה יותר להיפטר מהם מאשר נשורת גרעינית.

    לא עדיף וואזה מאיקאה ? אני בדעה אחת עם שירלי.

    • כן ולא. נכון, מצהיבים, אבק וכן הלאה. שמש לא, אגב – הסלון פונה צפונה ואף קרן שמש לא תשזוף את ספרי היקרים.
      אבל אתה חושב כמו מבוגר. אל תשכח שהספריה לא רק בשבילנו. בתור ילדה, כל כך נהניתי מהספריה הגדולה שהיתה לנו בבית, וחפרתי בה כל הזמן, וקראתי ספרים שאין ספק שההורים שלי לא נגעו בהם עשרים שנה.
      וחוץ מזה, מספרים לא רצויים אפשר להיפטר. למשל בפרויקט "סיפור חוזר".

      ובעניין פייסבוק, א', אני נגד פייסבוק. ו-ב', פייסבוק הוא כמו טלוויזיה בציטוט שלהלן:
      "טלוויזיה היא מכשיר חינוכי מאד. בכל פעם שמישהו מדליק אותה, אני הולך לחדר אחר לקרוא ספר."
      [גראוצ'ו מרקס, אלא מי?]

      • Boojie הגיב:

        אני מחכה ליום שבו הספר האלקטרוני יוכל להחליף את ערמות הספרים שסותמות לי מקום בבית. יש לי מעט מאד סנטימנטים לקונספט של ספר מנייר. מבחינתי, התוכן הוא החשוב, לא העטיפה, ואם אפשר להכניס אותו תוכן בנפח אלקטרוני במקום פיזי, אני לגמרי בעד.

        וזה די מצחיק להיות "נגד פייסבוק". פייסבוק זה כלי, שאת יכולה לבחור להשתמש בו (ואם את משתמשת בו, לבחור באיזו דרך את משתמשת בו) או לא להשתמש בו, אבל מה הטעם להיות "בעד" או "נגד"? גם כאן הסנטימנטים מיותרים, לעניות דעתי.

        • לא מסכימה לגבי פייסבוק. המדיום הוא המסר, אמר מקלוהן.
          כל טכנולוגיה חדשה מקלה עלינו, אבל גם עושה אותנו חסרי סבלנות למסרים מורכבים וארוכים. והפייסבוק הוא, נכון לעכשיו, שיאה של התופעה הזו, והוא מציק לי מפני שהוא דוחף את המשתמשים לקלישאות ומסרים פשטניים.
          אז תאמרי – נו, מה הבעיה, תחזיקי גם בלוג וגם פייסבוק וגם כתב עת פלצני להגות. אבל זהו, שלאנשים יש זמן מוגבל. ואם הם מכלים חלק ממנו על פייסבוק, נשאר להם פחות זמן לדברים אחרים.

          • המדיום מגדיר את רוחב השורה, כמות הפסקאות וזמן הקריאה.
            כל אלה מגדירים את עומק התובנות ואיכות המסרים. שטחיות היא לא מילה גסה אבל היא כן שאלה של מינון.
            אין לי מושג מי האנשים שחיים בפייסבוק ומצייצים את עצמם לדעת, אני חושד שרובם לא עובדים.

            ולגבי הספריה עברנו תהליך מאוד דומה עם האדריכלית שלנו. נשארנו עם ספריה מרווחת ואפקטיבית שעיצבתי בעצמי (דלתות נגד אבק) וקמין.

            • חושד שרובם לא עובדים? להיפך, דווקא בשביל אנשים שעובדים ועסוקים ואין להם הרבה זמן פנוי, פייסבוק מאפשר להם להישאר בקשר עם חברים – וזה במיוחד נפלא כשיש חברים/משפחה בארצות אחרות. (ושלא כמו בטוויטר, אתה לא מוגבל שם באורך המסר.)

              • אני גם משתמש בפייסבוק לשמירה על קשרי משפחה מחו"ל, אבל רוב היום אני מנותק. בשישי אני עושה סיבוב.
                לא יודע איך משלבים עבודה עם עין אחת בפזילה.

                כנ"ל לגבי טוויטר.

          • Boojie הגיב:

            רואים שאין לך פייסבוק.

            את חושבת על טוויטר. פייסבוק הוא פלטפורמה שמאפשרת ריבוי של ערוצי תקשורת. מלבד עדכוני סטטוס (שהם אכן דמויי טוויטר, ולכן קצרים באופיים), יש בפייסבוק אפשרות לכתוב "רשימות" (notes), שבהן אנשים מפרסמים למעשה פוסטים בלוגיים באופיים (זוכרת את המקרה שהיה לא מזמן של יעל גרינשפן, אחותה של שחר גרינשפן, שעוררה לא מזמן מחאה רבתי בעקבות מכתב קורע לב שפרסמה נגד עסקת הטיעון המגוחכת שזכה לה דורס אחותה? היא פרסמה את המכתב בפייסבוק. הוא זכה לתפוצה אדירה. הרבה טקסטים בעלי אופי פוליטי/חברתי מתפרסמים ככה, וזוכים לתפוצה גדולה באופן משמעותי ממה שזוכה לו פרסום בבלוג). הרבה אנשים גם דואגים לכך שכל פוסט בבלוג שלהם יועתק אוטומטית לרשימה בפייסבוק. חוץ מזה, בפייסבוק יש גם אופציה לפרסם קישורים חיצוניים, וכך כתבות, פוסטים, קטעי וידאו וכד' ממקורות שונים זוכים לתפוצה, לתהודה ולדיון נרחבים הרבה יותר בתוך פייסבוק.

            לא מזמן פרסמתי פוסט לגבי פרשת המרכז לאמנות הפיתוי. פרסמתי אותו במקביל גם בבלוג שלי וגם ברשימה בפייסבוק. אין *שום* השוואה בין התהודה שהוא זכה לה בבלוג שלי לבין התהודה שהוא זכה לה בפייסבוק.

            תחשבי על המהפכה שהייתה לא מזמן במצריים ועל כך שדיברו כל כך הרבה על התפקיד ששיחק בה פייסבוק – את חושבת שזה מקרי? *המון* תכנים בעלי אופי פוליטי וחברתי רצים שם. המון. וזוכים לתהודה שהם לא היו זוכים לה אחרת.

            בקיצור, את לא מכירה פייסבוק ולכן יש לך דעה קדומה לגביו שאינה נכונה. פייסבוק לא מרדד שום דבר. פייסבוק מספק פלטפורמה חברתית שעליה אפשר להעמיס הרבה מדיומים. מה את עושה עם הפלטפורמה הזאת, זה כבר עניין שלך. הרבה אנשים משתמשים בה להפצת רעיונות, והיא יעילה להפליא למטרה הזאת. תשאלי, למשל, את אינגה מיכאלי, לכמה תהודה היא זוכה מכך שהיא מפרסמת את כל הפוסטים שהיא מעלה לבלוג שלה גם בחשבון הפייסבוק שלה.

            פייסבוק מעודד מסרים מורכבים. הוא מעודד אותם משום שהם זוכים לתפוצה שהם לעולם לא היו זוכים לה קודם. עצם העובדה שאני יכולה להמליץ לכל החברים שלי על פוסט שנראה לי חשוב, ומכיוון שהם מכירים אותי הם עשויים ללכת ולקרוא משהו שהם לעולם לא היו קוראים אחרת – ואז הם, בתורם, עשויים ללכת ולהמליץ עליהם לחברים שלהם – מבטיחה תפוצה גבוהה בהרבה של רעיונות שאחרת היו מגיעים למספר קטן בהרבה של אנשים. פייסבוק לא נותן לך מדיום, הוא נותן לך רישות. על הרישות הזה את יכולה להלביש איזה מדיומים שתרצי.

            • אתה צודק בניתוח לגבי היכולות, ועדיין סטאטוסים ומשחקים הם רוב התכנים שיש בלטפורמה הזאת.

              הרישות הוא לפעמים בעייתי כשעוסקים במקצועות מסויימים.

            • ועכשיו אני בכובע האנטיפתית:
              אני נהנית כשפוסטים שלי זוכים לתפוצה רחבה, כמובן. אבל אני פשוט לא מוכנה לחשוף את עצמי בפלטפורמה שעלולה לעודד אנשים ליצור איתי קשר סתמי ושטחי. מי שמחליט לכתוב לי אימייל, עושה זאת רק כשיש לו סיבה טובה. אני מתרשמת – ושוב, אולי אני טועה אבל נדמה לי שלא – שכללי יצירת הקשר בפייסבוק שונים לגמרי. שם זה ממש כל דיכפין ייטה ויתחבר.
              כרגע, בשלב הזה של החיים שלי, חוסר הזמן אינו מאפשר לי להכניס לחיי עוד אנשים. וכיוון שבתור פולניה טובה לימדו אותי שצריך להיות מנומסים, המשמעות של תוספת קשרים היא לבזבז זמן על תקשורת מנומסת עם אנשים שההיכרות שלי עם חלקם מאד שטחית, או לחליפין לבזבז זמן על ההתלבטות אם לאשר או לא לאשר בקשת חברות של מישהו, ומה ההשלכות הפוליטיות של הדבר.
              תוסיפי על כך את העובדה שמר מדור, אישי היקר, הוא טיפוס חברותי בקיצוניות. חברים צריכים לקבוע איתנו שלושה שבועות מראש כדי לתפוס מקום בלו"ז הצפוף שלנו. אז תארי לעצמך מה יקרה אם יתווסף לזה פייסבוק? לא יהיו לי חיים בכלל, רק חיי חברה 🙂
              ואני יודעת שהרבה עבודה מגיעה דרך פייסבוק. אבל יש לי מספיק עבודה, אז בחשבון הסופי, זה באמת לא משתלם לי.
              יחי הפייסבוק והמהומות במדינות ערב!

              • Boojie הגיב:

                קודם כל, שלא יהיו אי הבנות: אני לא מנסה למכור לך את פייסבוק. זו לא חובה, ומי שלא רוצה ממש לא חייב.
                אחרי שאמרתי את זה: השימוש בפייסבוק הוא אינדיווידואלי. זו מערכת עם הרבה גמישות. אני, למשל, מאשרת כחברים (חברות בפייסבוק זה עניין הדדי – שני הצדדים צריכים להסכים כדי שזה יתקיים) רק אנשים שעונים על הגדרות מאד ספציפיות שקבעתי לעצמי (למשל: רק אנשים שאני מכירה מחוץ לאינטרנט). לכל אדם, כמובן, יש קריטריונים משל עצמו, יש כאלה שמשתמשים בזה כפלטפורמה לסקס זמין ויש כאלה שמשתמשים בזה כפלטפורמה לקשרים מקצועיים – כל אחד ומה שמתאים לו. יש כאלה שמאשרים כל אחד כשהמטרה שלהם היא רק לאסוף כמה שיותר "חברים", יש כאלה שכמעט לא מאשרים אף אחד.
                מבחינתי (אם חד הורית שגרה בחיפה וכמעט כל החברים שלה בתל אביב – זה עושה שמות בחיי החברה) זו דרך מעולה לשמור על איזושהי מידה של קשר עם אנשים שאחרת לא היה לי מושג מה קורה בחיים שלהם, וכמובן, דרך להתעדכן בדברים שנראים להם מעניינים וחשובים – אירועים, מאמרים, אתרים, סרטונים וכד'.
                אז אני לגמרי מבינה את השיקול של חוסר זמן (והוא גם נראה לי שיקול מנצח, במקרה שלך), אבל שאר השיקולים לא באמת מבוססים על המציאות. פייסבוק זה מה שאת עושה ממנו.

      • מעוז הגיב:

        מה שמזכיר לי עוד אחד רלבנטי של גראוצ'ו מרקס שנתקלתי בו בדיוק היום:
        Outside of a dog, a book is man’s best friend, Inside of a dog it’s too dark to read.”

  4. Boojie הגיב:

    כשחיפשתי את דירתי הנוכחית, הגעתי לדירה מסוימת בסביבה שהייתה ממש קטנה. הסתובבתי, הסתכלתי, תהיתי, ובעלת הבית שאלה אותי מה הבעיה. אמרתי לה שאני מנסה למצוא מקום שבו יוכלו להיכנס ארונות הספרים. היא הסתכלה עלי בתמיהה ואמרה לי, "טוב, כמה ספרים כבר צריך? מעבר דירה זה זמן טוב להיפטר מחלק מהם, לא?"
    תמיד מפתיעה אותי העובדה שיש אנשים שבאמת לא מבינים את זה.
    (גם אצלי ארונות הספרים בסלון. ובמרפסת. ובחדר של הילד. ועוד איזה שני מדפים בחדר שלי. וערמה ליד המיטה).

  5. אביגיל הגיב:

    אני איתך, הן לגבי ספריות, שהן בעיני פריט עיצובי ש"עושה" את הבית, ובמידה רבה גם לגבי פייסבוק- אבל זה חוצה-מייסע.

    מצד שני התחלתי לקרוא ספרים באייפד וגם בזה אני מוצאת עונג רב. אני חושבת שאנחנו הדור האחרון של בעלי ספריות. ילדיי, שמן הסתם יאהבו ספרים (חמסה), כבר יקראו ספרים אלקטרוניים ויצטרכו לחשוב על רהיט שווה אחר לעצב סביבו את ביתם.

  6. גוש, איזה מבול של תגובות אמוציונליות!
    יש לנו ספרים בכל חדר בבית חוץ מאשר חדר האמבטיה… ואני מאד נהנית לקחת מידי פעם (ולקרוא) ספר כלשהו, נניח שהיה שייך להורי, ולא זכה בשום פרס עד כמה שידוע לי. (ואם הוא משעמם או לא טוב, אפשר להיפטר ממנו ולנסות אחר.)
    וזה לא סותר את העובדה שאני רוצה קינדל, במיוחד בשביל נסיעות, כי לא נוח לסחוב יותר מספר אחד קטן בנסיעות, וספר אחד קטן נגמר מהר. עצם העובדה שמחכים לי הרבה ספרים על המדפים עושה לי טוב.
    בקשר לפייסבוק — הצטרפתי בעיקר בכדי להיות מעודכנת במה שהילדים שלי עושים, ולראות תמונות שבני משפחה רחוקים מעלים לרשת. אבל נורא קל להיסחף ולשרוף שם זמן.

  7. נסים ניקולאס טאלב סיפר על הספריה של אומברטו אקו (שמכילה מעל ל 30,00 ספרים, מבלי לציין ספריה בבית נוסף שלו שמכילה עוד 20,000 ספרים) וכותב :
    "[הוא]… מחלק את אורחיו לשתיו קבוצות: אלה שמגיבים לכך ב"וואו! סניור פרפסור דוטורה אקו, איזו ספרייה יש לך ! כמה מהספרים הללו קראת?" והאחרים – מיעוט קטן מאוד – שמבינים את הנקודה שספריה פרטית איננה נספח לחזיוק האגו אלא כלי מחקר. ערכם של הספרים שנקראו נמוך בהרבה מזה של הספרים שלא נקראו. על הספרייה להכיל עד כמה שאפשר יותר ממה שאינכם יודעים, ככל שהאמצעים הכלכליים, שיעורי המשכנתא ומצב שוק הנדל"ן הקשה מאפשרים לכם להניח בה."

  8. גיל הגיב:

    גם אצלי הדבר הראשון שרואים כשנכנסים לבית זה את מדפי הספרים. בעיניי זה נפלא ופתח להרבה שיחות.

  9. lautrec הגיב:

    מעניין שהילד שגר בספריה דווקא לא קורא משהו אלא משחק במשחק מחשב, או ככה לפחות זה נראה 🙂

  10. צביה הגיב:

    איזה כיף לכם!
    כשאני "אהיה גדולה" יהיו לי הרבה ארונות ספרים עם דלתות זכוכית (פתרון גם למי שכתב כאון שספרים צוברים אבק) וכמובן שחלק ניכר מהם יהיה בסלון. ספרים כבר יש, דווקא לא ספרי קריאה. את אלה אני שואלת בספריה כי אני לא קוראת ספר יותר מפעם אחת.
    קצת ממה שיש אצלי:
    בערך 63 ספרי בישול שאני אוהבת לקרוא במיטה.
    לי ולבן זוגי יש יחד 80-90 מילונים ולקסיקונים.
    לפני כמה חודשים, אחרי שאמי נפטרה קיבלתי בירושה מחזורי תפילה בני כ-150 שנה.

    לשמחתי בתי "שרופה" על ספרים. היא גם שואלת בספריה וגם קונה.

  11. יוסי הגיב:

    אין כמו ספרים אבזר לקישוט. וכמובן לאנשים שקוראים זה מקור לגאווה (ולהתרברבות) ואמצעי לשדר לכל העולם, תראו איזה איש ספר אני.
    גם אצלנו רוב הספרים בספרייה ענקית בסלון, עם סניפים בחדרים אחרים. וזה באמת יפה ונחמד. אבל מוטב לנו שנתרגל לעתיד (הוא כבר פה). בעוד עשרים שנה כל הספרים, מאה אחוזים מהם, יהיו אלקטרוניים, מלבד כמה אקזמפלרים יקרים לקישוט. הספריות פשוט ייעלמו, כמו תקליטי הוויניל, שעוני הקוקיה, אוניות המפרש וכמו דברים יפים אחרים. קצת חבל, אבל לא נורא. יימצאו דברים יפים אחרים לקשט את הבית.

  12. כמובן בסלון, בוודאי! אולי מפני שככה זה היה אצלנו בבית כשהייתי ילדה, זה נראה לי ברור וטבעי לחלוטין שהספרים יהיו בסלון. ומה יותר מעניין מאשר לבחון את מדפי הספרים של אדם כשאתה מגיע לבקר בביתו? לגלות תחומי עניין משותפים, לגלות סופרים שלא קראת, ובכלל, להסתכל על ספרים בכל הקשר ובכל מקום שלא יהיה זה תמיד מעניין. בגלל זה אני אוהבת את אתר Shelfari – אפשר להציץ במדפי הספרים של חברים באופן וירטואלי.

  13. שרה ג הגיב:

    כשהכרתי את בעלי, מאד שמחתי שבבית הוריו היו הרבה ספרים בסלון. בדיוק כמו שהיו בבית הורי. כעת יש לנו ספרים בסלון, בפרוזדור, בפינת טלויזיה, בחדרי השינה, בחדר העבודה ובמטבח. ותמיד מחפשים מקום להוסיף עוד מדף….

  14. פרי זמק הגיב:

    אל תשכחי כי בבתים של אחינו החרדים (שאין אצלם צורך לפינת טלויזיה, ר"ל), לספרים יש מקום של כבוד בסלון או בפינת האוכל (ליד שולחן שאפשר לקרוא שם, כמובן), או בשניהם! וזה בנוסף לספרים שבבית המדרש, שם הולכים ללמוד. (הספרים בבית הם לזמן הפנוי, או למי שאוהב לרשום הערות בשוליים, וכו'.)
    אגב, זה לא רק אצל החרדים – גם בבתי הקהילה הדתית-לאומית יש המון ספרים. אולי ההבדל היא שיש גם כמה ספרי מתח, וכו', ולא רק ספרי קודש (וכן, הבחירה בספרי קודש הוא קצת שונה – כתבי הרב קוק במקום – או ליד – כתבי מתנגדיו, וכדו').

    • הניה הגיב:

      אצל דתיים אין סיכוי שהספר האלקטרוני יחליף את מדף הספרים. הספרים הם לא רק כדי ללמוד בבית, אלא כדי ללמוד ולקרוא בשבתות וחגים.

      ובתור דתייה-לאומית – יש לנו לא רק ספרי מתח. אמנם מטעמי חוסר מקום על המדפים אנחנו ממעטים לקנות ספרי קריאה שלא שווים יותר מקריאה אחת, אבל יש הרבה ספרות, שירה, ספרי ילדים ועוד ועוד.
      ויש כמובן הרבה ספרי קודש, מכל הסוגים. חלק מנכסי צאן הברזל של ספרי הקודש – גמרא, משנה תורה לרמב"ם וכו' – יש לנו בכמה מהדורות.

      בקשר לספרים ואורחים – הספרים שערכתי והגהתי נמצאים על המדף בספרייה קטנה בפינת האוכל. אני תמיד נהנית לראות אורחים שאוכלים על שולחננו בשבת ובחגים בוחנים את הספרים, שואלים מה מעניין, מדפדפים בהם ואפילו שואלים אותם לקריאה. הבן שלי למשל קורא עכשיו את "לויתן" של תומס הובס, שלא נראה לי שהוא היה מגיע אליו לולא היה הספר זמין על המדף.

  15. הלה הגיב:

    אני כל כך מזדהה עם עניין הספרים. למרות שאני מחזיקה את עצמי לקנות רק ספרים שאני באמת לא יכולה שלא לקנות ולרוב מסתפקת בשאילת ספרים בספריה.

    ואוכל להוסיף לך משפט לרשימה שאינו עוסק בספרים דווקא אלא יותר בספריות והוא חביב עלי במיוחד?

    "תמיד חשבתי כי גן העדן יהיה דומה לספריה" ~ חורחה לואיס בורחס

  16. ניצן הגיב:

    הפוסט והתגובות הזכירו לי משהו מקסים שארי דה לוקה אמר בשיחה עם מאיר שלו בחיפה לפני כמה שבועות: הוא סיפר שכשהיה ילד בנאפולי לא היה לו חדר בבית, אז הספרים של אביו הרשו לו להיות אורח בחדר שלהם.
    מעניין לחשוב איך החלטות "עיצוביות" כאלה בבית בעצם ממשיכות לעצב את מי שגר בבית.

  17. ניר הגיב:

    ציטוטים מעניינים. אאמץ כמה מהם.

  18. נרי סבניה הגיב:

    וחמותי המנוחה היתה אומרת: "הסיפרות הצילה אותי מהדיכאון".

  19. מרב הגיב:

    כשעברנו דירה לפני שנה ומשהו התייעצנו עם הילדים לגבי עיצוב החדרים שלהם. הבכור אמר, לא משנה לי כלום, העיקר שיהיו לי מספיק מדפים בחדר לספרים שלי (-: הרגשתי שהצלחתי.

    • אוה, הזכרת לי שגם הבן שלנו קורץ מאותו חומר: כשתכננו את הבית החדש שלנו, המדורצ'יק כבר היה בן ארבע. יום אחד ישבנו והראינו את התוכניות למישהו, ואמרנו שהבית הזה יהיה הרבה יותר גדול. ומדורצ'יק אמר: "ויהיה שם מקום ל*כל* הספרים שלנו!"

  20. ערן הגיב:

    כמה כיף לגלות את הבלוג שלך. קריאה קורעת עוברת עליי בו 🙂

    למרות שזה לא לגמרי מפתיע – זה עדיין כיף לדעת שישנם עוד אנשים כמוני.
    מילא עניין הטלוויזיה, שגם אליי הביתה לא תיכנס אבל האובססיה הקשה שלי על פתרון מכובד והולם ל-כ-ל הספרים שישב לו בסלון כלאחר כבוד וגמיעה. כרגע הם פזורים מרחבי הבית, מקוטלגים באופנים שונים ומשונים, רק למען חוסר הסדר הטוב.

    הבעיה היא שבכל פעם שאני מוצא להם פתרון יפה ומרווח – הוא התגלה כעבור כמה חודשים כמוגבל למדי. הבעיה היא שללב, לראש ולכרטיס האשראי לא די. למיד רוצים עוד. מוקדם יותר היום כבר הספקתי להוסיף עוד שלושה שחיכו לי בסבלנות בסניף הדואר מהבוק דיפוסיטרי.

    את זה, אגב, את כבר מכירה?

    • ספרים זה כמו ילדים – אתה מת עליהם רוב הזמן, אבל לפעמים הטרחה שקשורה בהם, הבלגן שהם עושים והצורך הבלתי פוסק שלהם בתשומת לב די מעיקים עליך.
      אגב, בפעם הבאה שאתה מזדמן לקאימק, כמו בטור הזה שלך, תמסור ד"ש לבעל המקום. תזכיר לו שעם הבת שלו בגן היה פעם ילד חמוד שקוראים לו גיל (הבן שלנו). האיש הססגוני הזה הוא האיש שכתבתי עליו בתחילת הפוסט על "פאק"
      ותודה רבה על המחמאות, והתמונות שלך נפלאות. הייתי במוסקבה, ואצלך בתמונות היא הרבה יותר יפה.

  21. ערן הגיב:

    שוב פעם, כמו בפוסט הזה כך גם בפוסט הפאק שלך – קריאה (פאקינג) קורעת.
    אני תופס את עצמי שלא נעים לי לכתוב את המילה הזו. לשים אותה בסוגריים זה כמו רק חצי לכתוב אותה, אך לא באמת.

  22. […] הסכסוך על הספרייה + ציטוטים […]

  23. […] הוכחות נוספות לספקותיו ברדידות הספרותית שלי. וכאשר בספרייה שלי נמצאו ראיות מפלילות – אלזה מורנטה, צ'כוב, נטליה […]

  24. […] כפי שמתרגמים מקבלים עותקים מהספר שתרגמו (כלומר – המוצר המוגמר), גם יתר העושים במלאכה צריכים לקבל (אם ירצו. פה כבר נכנס גורם נוסף שצריך לשקול והוא שטחי הספריה). […]

  25. […] שלי, כפי שמר מדור קורא למדף העותקים של הספרים שתרגמתי בספרייה שלנו. דידי חנוך הוא שנתן לי את ההזדמנות הראשונה, לתרגם […]

  26. […] אגב, הספריה הזו מאחורי היא אותה ספרייה שנלחמנו עליה מול האדריכלית […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s