שלונסקי המציא את התחפושת, והמחלוקות על אוזני המן

פורסם: 21/03/2011 ב-7. יומן קריאה / צפייה, 8. כללי ואישי
תגים: , , , , ,

אחת הסיבות שאני אוהבת את האוניברסיטה היא שבלי להתאמץ, ובלי להירשם, אני מקבלת כל מיני הודעות על הרצאות ועניינים מעניינים אחרים. וגם המרכז למחקר ולמידע מרעיף עלי טקסטים מעניינים. לפני כמה חודשים זה היה מאמר על בורותם של עיתונאים, והשבוע, לכבוד החג המתרגש עלינו לטובה*, להלן שני קטעים מעניינים ששלח המרכז, בעזרתה הנדיבה של רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של "קול ישראל" :

שלונסקי המציא את התחפושת

מי שמתחפש מסתיר את דמותו האמתית, כאילו הוא אומר: "חפשו אותי". שאול התחפש כשהלך אל בעלת האוב, אחאב מלך ישראל התחפש במלחמתו בארם, אבל במגילת אסתר לא נזכרת ההתחפשות כלל. מה מקור המנהג להתחפש בפורים? יש אומרים שההיפוכים הרבים בסיפור המגילה: הדסה משנה את שמה לאסתר, מרדכי הופך את לבושו משק ואפר ללבוש מלכות, והאבל הופך לשמחה. אחרים אומרים שבשל מצוות משלוח המנות מתחפשים, כדי שלא יבחינו בין עשירים לעניים. מכל מקום להתחפש – מן התנ"ך, אבל תחפושת – מילה חדשה, כנראה חידושו של אברהם שלונסקי. רק מילה אחת יש בתנ"ך שמשקלה כמשקל תחפושת – תלבושת – פעם אחת, בישעיהו.  בלשון חכמים נוספו מילים אחדות במשקל 'תלבושת': תספורת, תערובת תרעומת ואף תכבוסת שהיא כביסה. בימי הביניים נולדו 'תגבורת', במשמע התגברות ותשבורת – גאומטרייה, ואחר כך, בלשון ההשכלה –  תורת השברים בחשבון. ואולם מתברר שרוב המילים במשקל הזה חודשו בלשון ימינו: תסרוקת, תזמורת, תשלובת, תרכובת, תברוגת, תצרוכת, תזכורת, תחבושת, תחמוצת, תחמושת, תנגודת, תפזורת, תסבוכת, כולן אחיות ל-תחפושת.

ולמה "אוזני המן"?

(כתבה נורית אלרואי)

זמן מה לפני פורים מתחילים לאכול אוזני המן. מדוע אוזניים, ומדוע של המן דווקא? אוזני המן הוא השם שקבע ועד הלשון עוד בשנת 1912 למאפה שנקרא ביידיש 'המן טאשען' – כיסני המן – שיבוש של מֹהן טאשען – כיסני פרג. את הכיסנים האלה נהגו לאכול בגרמניה ובאוסטריה בלי כל קשר לפורים. ייתכן שהיפוך האותיות בין מהן – פרג ביידיש ובגרמנית – להמן, הרשע ממגילת אסתר, הוא שקשר את העוגיות האלה לחג הפורים. נראה שגם צורתם המשולשת של הכיסנים הזכירה את אוזניו של המן כפי שמתואר במדרש: "והמן נכנס לגנזי המלך… ואוזניו מקוטפות". לדברי הבלשן אמנון שפירא העדות הקדומה ביותר לשמם נמצאת בקומדיה 'צחות בדיחותא דקידושין' מאת יהודה סומו מאמצע המאה השש עשרה, ושם המאכל הזה קשור למן שאכלו בני ישראל במדבר: "…כי מה שאמרה התורה 'ויאכלו את המן' היא אזהרה וציווי לנו שנאכל בימי הפורים האלה מֵאזני המן…", כתוב שם. וזאת גם עדות שאת המאפה הזה נהגו כבר אז לאכול בפורים.  עד שהשתגר השם אוזני המן בארץ ישראל נהגו לכנות את המאפה הזה עוגות המן, כיסי המן וגם כיסוני המן, אבל האוזניים ניצחו, והיום יש לו שם אחד בלבד: אוזני המן.

* "מתרגש" הוא ביטוי מדויק במיוחד כי באמת, אני נורא מתרגשת בכל פעם שמתקשרת גננת, המתקשה להסתיר את הנזיפה בקולה, ומשתפת אותי במצוקתו של מדורצ'יקון, בני הקטן, שהוא היחיד שאמא שלו שכחה להכין לו משלוח מנות. נכון, אני מודה, לא שמתי לב שיש "צרופה" לאימייל מהגננת ובה הוראות ברמת דיוק שלא היתה מביישת ניתוח מוח, איך להכין משלוח מנות כהלכתו, לפחות על פי ההלכה מבית מדרשה של מלכת הגנים שבישובנו הקטן, שכולנו נתיניה הצייתנים.

אבל הגן מכין משלוח מנות, טענתי להגנתי. אז אולי יצאתי פטורה בכל זאת? הבעיה, הסבירה לי הגננת, היא שמדורצ'יקון, מתוקף היותו גאון בן שנתיים, כבר יודע לספור עד שתיים (עוגיות הוא יודע לספור עד ארבע. הכול עניין של מוטיבציה), והוא תכף ומיד קלט שהוא הילד היחיד שיש לו רק משלוח מנות אחד…

נו, אז אלתרתי וארזתי והבאתי, ואולי הפוסט הזה יימחק לפני שהבן שלי יקרא אותו וזה יעלה לי שנה טיפול אצל פסיכולוג…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s