לפני כמה ימים הלנתי על כך שלא אוכל ללכת לערב ספרות נשים שהתקיים בצומת ספרים דיזינגוף סנטר ביום האישה בגלל אירוע של הגן. כלומר, אירוע שערכה רווית רביב, מלכת אימפריית הגנים של ישוב מגורי הקטן לכל האימהות של כל הילדים בחמשת הגנים שלה. אבל הגננת של מדורצ'יקון הפעילה עלי מכבש לחצים בלתי נלאה כשמעון פרס, וגם בעלי היה מעודד להפתיע (בסוף תבינו למה). כשאמרתי לו, לדוגמה, שכמות האסטרוגן שנישאת באוויר בחדר המכיל 70 נשים עלולה לעשות לי הפרעות קצב, הוא רק צחק עלי. כאילו הוא שכח שאירועי יום אישה מתמקדים בלעדית בדברים משמימים כמו בישול או עיצוב הבית. תמיד, אבל תמיד, אני משתעממת בהם  עד כדי כך שאני סופרת את הזיזים ב"שפריץ" שמכסה את קירות בית העם עוד מהתקופה שבה הייתי זאטוטה זבת-חוטם שהמרד הראשון שלה באמא שלה היה סירוב גורף ללבוש כל שמלה שהיא.* באירועים כאלה אני נוהגת להלקות את עצמי שבאתי: הרי אני יודעת שאני מדברת (וחושבת) כמו גבר. אז מה אני עושה פה בכלל?!

בכל מקרה, כוחם המשולב של הגננת, הבעל והשכנה החביבה עלי שהבן שלה עם הבן שלי בגן, ושהבטיחה בהן צדק שנברח משם יחד אם יהיה משעמם, הכריע את הכף, ואני הלכתי לשם כמובלת אל הגרדום.

אבל מה? סתם הייתי קטנת אמונה. ההרצאה ששמענו היתה על הנושא השימושי להפליא – שפת גוף בעסקים. המרצה המצוינת היתה דורית עוזיאל, והנה כמה טיפים שאני זוכרת:

  • נעליים זה טוב לעסקים. אתן אוהבות נעליים? נו, עכשיו יש לכן גושפנקה מחקרית לרכוש עוד כמה זוגות ולהגיד שזו הוצאה מוכרת. מתברר שנעליים הן אחד משלושת הדברים המשמעותיים ביותר שעל פיהן מגבש הצד שמנגד את דעתו עליכן. תמיד כדאי לנעול נעליים נאות ומצוחצחות היטב.

    לא לבוא לפגישות עסקיות עם נעליים שעלולות לפתח תיאבון משלהן באמצע הפגישה

  • סדר וניקיון זה לא רק סעיף בתעודה. כל הנקודות שצברתן בזכות הנעליים ירדו לטמיון אם השיער שמנוני, הציפורניים שבורות, הבגדים לא נקיים (ואצל גברים – זיפים). וחשוב גם לציין שצריך להקפיד לא רק בפגישה הראשונה, אלא כל הזמן – אדם לא-מטופח נתפס כסמכותי פחות וכמקצוען פחות. מהצד השני של המתרס – היזהרו מהתפיסה הבלתי מודעת הזו. כלומר, אם יושב מולכן אדם לא מטופח, היו מודעות לכך שאתן ודאי שופטות אותו לחומרה ואולי הוא דווקא כן מקצוען, לפחות בתחומו אם לא בטיפוח.
  • חיים ומוות ביד היד. תלי תלים נכתבו על לחיצת יד ואיך שהיא מעצבת את הרושם (והנה גם סרטון). תוספת של דורית – שימו לב שהיד שלכם פנויה כשאתם פוגשים מישהו. הקדימו והכניסו לתיק את הטלפון הנייד, לדוגמה, כדי שלא תשאירו את הצד השני ממתין לכם ביד מושטת.
  • ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים… נו, סתם. אבל איפה אתן שמות את הידיים? בכיסים – אם אני מחזיקה את הידיים בכיסים, זה משדר דיסטנס או שמירה על מרחק רגשי מהסיטואציה, או לחליפין רצון לא לחשוף פרטים אישיים מפני שהידיים מגלות עלינו הרבה. על המותניים – אצל גברים זה נתפס כמחווה סמכותית. לאישה מוטב לשים יד אחת בלבד, כי שתי ידיים על המותניים נתפסות כמחווה כוחנית. מתחת לצוואר – אני או הצד הנגדי נוגעים באמת, עוסקים בדברים אישיים. על הצוואר – אני מרגישה שהצד השני חונק אותי ורוצה שיתפוס מרחק.
  • תיק. משום מה, התיק שנתפס כתיק הסמכותי והמקצועי ביותר הוא תיק שמוחזק ביד (כלומר לא על הכתף ולא על הגב). אולי זה הדהוד לתיק הג'יימס-בונד של הגברים. וחשוב שזה יהיה תיק שאפשר להניח בקלות בלי שישנה את מצב הצבירה שלו ויישפך.
  • טלפון נייד. לא לשים אותו על השולחן בפגישה. גם אם לא תסתכלו בו אפילו פעם אחת, נוכחותו הגלויה משדרת קוצר רוח. הוא יכול לנוח בינתיים בתיק שהחזקתן ביד עד לפני רגע ולא נשפך כשהנחתן אותו.
  • רגליים. רגל אחת מושטת ונחה על העקב: מחווה טריטוריאלית שמשדרת שאני שולטת בסביבה וקובעת מי מתקרב אלי. עמידת רס"ר: יציבות, אבל גם כוחניות.
  • הישענות. כשאתן נשענות על הקיר או על כסא או כל דבר, זה עלול לשדר חולשה. ואם חשבתן שבסיטואציות מסוימות לשדר חולשה יכול לשרת אתכן, אז זהו, שלא. אם באתן לבקש משהו, הישענות דווקא תעודד את הצד השני לסרב לבקשתכן. כל זה לא רלוונטי אם אתן נשענות על הקיר תוך כדי שיחה אישית עם ידיד.
  • שיער. אם אתן משחקות איתו כדי להגדיל את הנפח שלו, זה מעודד את הצד השני להמשיך בקו הנוכחי. אם אתן שמות אותו מאחורי האוזן, זה משדר "די, מספיק." וחשוב מאד – לא לשחק עם השיער בפגישות עסקיות. זה מסיח את דעתו של הצד השני וזה לא בהכרח לטובתכן. אה, ואם אתן ממוללות אותו או מגלגלות אותו כמו שעושים ילדים, זה בגלל עלול לשדר פגיעוּת. [אגב, מתברר שנשים מתולתלות נתפסות כחברותיות, פתוחות ונחמדות יותר. מצד שני, הן נתפסות כסמכותיות פחות. אז אם את אשת-מכירות, אולי תלתלים זה טוב. אם את מנהלת או מרצה או רופאה – לכי תבדקי איפה שלי יחימוביץ מחליקה.]
  • שגרה זה רע. חשוב לגוון את ההופעה מדי פעם: להחליף תכשיטים, סגנון לבוש, צבעים, תסרוקת. מה שנראה כל הזמן אותו דבר, מתמזג ברקע.
  • צבעים. סגול משדר רוגע ונינוחות. ירוק – אותו דבר, אם הוא לא ירוק רעל. אדום – צבע של ריגוש וסכנה, שמעלה את לחץ הדם וקצב הלב של כל הרואים אותו, ולכן אולי מתאים לדייט, אבל פחות טוב כשאת מתמודדת על תפקיד שדורש אחריות וכובד ראש.

אה, ואיפה נכנסים פה הסבונים? בסוף חילקו מתנות לכל הנשים. התברר שאספו כסף מהבעלים שלנו וקנו לנו חבילת שי בחנות התמרוקים Laline. ובשלב הזה, כשהבנתי שזה הקוץ באליה ותהיתי אם שכנתי תסכים ברוב טובה לפטור אותי מעוּלה של ערכת הפרכוס הזו, ניגשה אלי הגננת שלנו עם חבילה שנראתה לגמרי אחרת, עם לוגו של חנות מחשבים בכלל, ואמרה שכאשר מר מדור שמע איפה הולכים לקנות את המתנה, הוא דרש במפגיע שיחזירו לו את הכסף והלך וקנה לי ערכת רמקולים שולתתתת למחשב שלי. ועל זה נאמר: "יודע צדיק נפש…"

* חבר סיפר לי שאם הבת שלו (בת 4) לא מתארגנת מספיק מהר בבוקר, נשק יום הדין שלו הוא האִיום הבא: "נועה, אם את לא יוצאת לאוטו עכשיו אני מוריד לך את השמלה ומלביש לך ג'ינס". וזה הרבה יותר מצחיק כשמכירים את הילדה ומגלים שהיא בכלל נינג'ה קטנה.

ונ.ב אחרון – שמעתי הבוקר שיר על איש מוזר עם כלב שחור מאת אלון עדר. ישבתי וחשבתי את מי הוא מזכיר לי, מין הכלאה בין שם-טוב לוי ליוני רכטר, עם נופך של שלמה גרוניך. נהדר. נהניתי מכל רגע, והתברר שקלעתי לדעת חכמים בעניין ההשפעות המוסיקליות.

תגובות
  1. רוני הגיב:

    כבוד לצדיק! והשיר נשמע מצוין.

  2. צביקה א' הגיב:

    תודה רבה. אמכור את המידע לנשים האהובות עליי.

  3. אימא שלך הגיב:

    לא כול מה שנשמע רע יהיה רע. אהבתי את ההעזה שלך להתנסות בענייני נשים. אכן היה קשה עם שמלות אחרי גיל 5.

  4. LOL! פוסט היסטרי, יעל.
    ושתים-עשרה נקודות למר מדור על המתנה החלופית.

    בקשר לשפת הגוף — קניתי דרך אמזון ספר שאמור להיות התנ"ך המודרני של שפת הגוף (שבא אחרי התנ"ך המוקדם יותר והכבר-לא-מודרני של ג'וליוס פאסט),
    The Definitive Gook of Body Language / Allan & Barbara Pease
    קראתי עד עמוד 154 מתוך 382 ונשברתי (ראי פוסט של ענבל על ספרים לא גמורים), אך לא לפני שרשמתי לפני כמה טיפים. במקום זה אני ממשיכה להינות מהסדרה Lie to Me, למרות השטיקים של ד"ר קאל לייטמן.

  5. סליחה, כמובן Book, ולא ככתוב לעיל…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s