פרסי גפן ועינת לעידוד המד"ב + פסטיבל אייקון

פורסם: 08/09/2008 ב-9. מדע בדיוני ופנטסיה
תגים: , , ,

פרס עינת נועד לעודד כתיבה איכותית של סיפורים מקוריים מתחום המדע הבדיוני והפנטסיה, לזכרה של עינת פלג ז"ל.
האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ופסטיבל אייקון 2008 מתכבדים להכריז על תחרות הכתיבה השנתית לספרות מקור ספקולטיבית, על שם עינת פלג ז"ל.
פרס עינת מוענק זו השנה השניה לסיפורים קצרים בסוגת הספרות הספקולטיבית. הסיפורים המוגשים צריכים לעסוק בנושא פסטיבל אייקון השנה – "מהפכות". הסיפורים ייקראו בעילום שם על ידי ועדה של שלושה שופטים, המתחלפת מדי שנה. שלושת הסיפורים הטובים ביותר לדעתו של חבר השופטים יצוינו במהלך פסטיבל אייקון ויזכו את מחבריהם בפרסים כספיים.

תחרות סיפורים קצרים ע"ש עינת פלג ז"ל

 

את הסיפורים יש להגיש עד לתאריך ה-20 בספטמבר 2008 להנהלת התחרות בדואר אלקטרוני pras.einat@gmail.com
 
מומלץ לקרוא את התקנון לפני שליחת הסיפורים. התקנון מפורסם באתר פרס עינת.

עינת פלג נולדה ברמת גן, גדלה וחייתה בירושלים. היא הייתה אישה של מילים. היא כתבה הרבה, כעיתונאית וכמבקרת, וקראה הרבה. מדע בדיוני ופנטסיה היו הסוגות האהובות עליה, ובארון הספרים שלה היו מדפים שלמים מוקדשים לספרות הזו. בספטמבר 2005 עינת התאבדה.
אנחנו מנציחים את זכרה האהוב בתחרות הזו, ומקווים שזה יהיה מפעל מרתק, תוסס ומלא דמיון – ממש כמו שעינת הייתה.

על עינת

 

הפרס הישראלי לספרות ספקולטיבית של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה
במהלך פסטיבל אייקון 2008 יחולק, זו השנה העשירית ברציפות, פרס גפן ליצירות המדע הבדיוני והפנטסיה הטובות ביותר של השנה. הפרס מחולק מטעם האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, ואת חמשת המועמדים הסופיים בכל אחת מהקטגוריות קובעים חברי האגודה בבחירות מקדימות מתוכם נבחרים הזוכים ע"י באי הפסטיבל.הפסטיבל הארצי השנתי למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים נערך בכל שנה לאורך חג הסוכות בסינמטק ת"א ובמתחמים נוספים סמוכים.
הפסטיבל מאורגן ע"י סינמטק ת"א, האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והעמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, מופק בשיתוף מחלקת המופעים של עיריית תל-אביב ונתמך ע"י מועצת הקולנוע הישראלית ומשרד החוץ. הפסטיבל מציג מאות אירועים לאורך 4-6 ימים, במספר מתחמים הפעילים קרוב ל-24 שעות.
השנה מתקיים הפסטיבל זו השנה ה-12 בתאריכים 14-18 באוקטובר, 2008.
בין אורחי הכבוד של הפסטיבל – סטיבן בראסט, סופר פנטסיה ומדע בדיוני אמריקאי, ומארק קארו – קולנוען ומעצב הפקה צרפתי.

פרס גפן

 

על פסטיבל אייקון

 

קישורים

תגובות
  1. ליאור קינן הגיב:

    "אין כזה דבר" פנטזיה / מד"ב?

  2. יעל הגיב:

    אפשר אולי לקרוא לו "ז'אנר על". אבל איך אתה יכול להגיד שהוא "ז'אנר", כשאפילו אצל סופרת אחת כמו קוני ויליס יש מצד אחד סאטירות מבודחות כמו "מלבד הכלב" ומצד שני רומנים היסטוריים כמו "ספר יום הדין"? אפשר בכלל להשוות בין ניל גיימן לאסימוב מבחינת הז'אנר? אין שום קשר ז'אנרי בין פראצ'ט לסטניסלב לם. אלמלא היו בשניהם אלמנטים פנטסטיים/מד"ביים, הם בכלל לא היו נאמרים בנשימה אחת.

  3. Boojie הגיב:

    באותה מידה אפשר לטעון שאין ז'אנר בשם "מתח" אם יש מתח הומוריסטי מחד וספרות מרגלים מאידך. כנ"ל לגבי כל ז'אנר אחר.
    גם האמירה "אלמלא היו בשניהם אלמנטים פנטסטיים/מד"ביים, הם בכלל לא היו נאמרים בנשימה אחת" – גם אילולא בסטיבן קינג, בתומס האריס ובמרי שלי היו אלמנטים של אימה הם בכלל לא היו נאמרים בנשימה אחת. אז, זה אומר שאין ז'אנר כזה, אימה?
    רעיונות ספקולטיביים זה לא דבר קטן. זה משפיע על *הכל* בכתיבה. זה מחייב את הסופר לבנות עולם שלם מחדש ולחבר ביחד את כל האספקטים שלו. ברור שלספרות ספקולטיבית יש קו מאחד, וברור שיש קשר ז'אנרי בין פראצ'ט לסטניסלב לם, ושניהם הרבה יותר דומים זה לזה מכפי שכל אחד מהם דומה, נניח, למרגרט מיצ'ל. כי שניהם יוצרים ספקולציה, מתחייבים אליה ולשאלות שהיא מעוררת ומניחים לה להשפיע על כל היצירה שלהם. ודבר יסודי שכזה – אורח מחשבה מסוים שעומד בבסיס היצירה – מכתיב הרבה מאד דברים ביחס ליצירה ולכלים שמשמשים בה.

  4. פשוט יעל הגיב:

    נראה לי שבכל הנוגע למד"ב ופנטסיה, הגבולות עוד יותר מעורפלים. קחי למשל ספר כמו 'מאה שנים של בדידות' של גבריאל גרסיה מרקס; זה ספר שיש בו אלמנטים פנטסטיים ברורים, אבל חנויות ספרים לא מציבות אותו באגף הפנטסיה אלא באגף של 'ספרות רצינית' (וכאן כמובן נפתחת השאלה 'מי קובע מה רציני ומה לא' וכיוצא בה, כי ברור שאייזיק אסימוב רציני לא פחות מקפקא, למשל [ואגב, אם כבר קפקא, 'הגלגול' זה לא פנטסטי? 'המשפט' לא מתרחש בעולם דיסטופי כמו של '1984' למשל? {ואגב, איפה שמים את אורוול באמת? מד"ב או 'ספרות'?}], ובכל זאת לא יציבו את ספריהם זה ליד זה, וזה לא רק בגלל שאחד מתחיל באל"ף ואחד בקו"ף). דוגמא אחרת: לא מזמן נכחתי בערב קריאה של ניל סטיבנסון בסיאטל (אני מקווה שאת מקנאת, היה מגניב), והוא התייחס לשאלת ההגדרה של 'קריפטונומיקון': הוא אמר שהוא תמיד מתייחס אליו כמד"ב, למרות שאין בו שום אלמנט מד"בי, מהסיבה הפשוטה שאם הוא היה בוחר להגדיר אותו 'מותחן היסטורי', למשל, מייד היו מראייניו שואלים אותו 'האם כתבת מותחן היסטורי כדי לצאת מהגטו של ספרות המד"ב?', בעוד שהוא לא רואה בספרות המד"ב גטו ולא רוצה לצאת ממנו.
    אני חושבת שהתחלתי לסבך את העניין המסובך הזה קצת יותר מדי, אבל מקווה שאת מבינה את ה'אבל' שלי. נכון, בכל ז'אנר יש הגדרות מעורפלות שכוללות מגוון נרחב של ספרים שונים בתכלית (והבה לא נתחיל עם מדפים כמו 'שירה' או 'דרמה'…), אבל כשמדובר בז'אנר שבמשך תקופה ארוכה סבל מיחסי ציבור גרועים, המצב עדין ומסובך הרבה יותר.

    סוף נאום. 🙂

    [ולאייבקס – למקרה שתהית, אכן חזרתי לארץ מחופשתי בארה"ב, אבל מטעמי לחץ אוניברסיטאי וכו' נראה לי שייקח עוד זמן עד שאגיע לפורום. דומתני שעברנו סופית לאג'נדה, לא?]

  5. Boojie הגיב:

    נכנס להגדרה של "סליפסטרים". ההגדרה הקבועה שלי לנושא: ההבדל בין ספקולציה שהסופר מחויב אליה לבין ספקולציה שלא ומשמשת רק כ"תבלין" זה ההבדל בין מד"ב/פנטזיה "אמיתיים" לבין סליפסטרים.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Slipstream_(genre)
    (מקווה שמסנן הספאם כאן לא עושה בעיות עם לינקים).

    ולא, הגבולות לא עוד יותר מעורפלים, הם מעורפלים בדיוק כמו מידת הערפול שיש בכל ספר מיינסטרימי שיש בו "אלמנטים של", וזה נכון לכל ז'אנר. גם למתח, גם לאימה, גם לספרות נשים, גם לרומן חניכה – לכל ז'אנר שהוא תמצאי לא מעט ספרים שלא שייכים לז'אנר אבל המבקרים מציינים עליהם שיש להם "אלמנטים של". ככה זה בעולם שלא תחום בקווים של שחור ולבן (תודה לאל).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s