אם אתם לא רואים טוב, כנסו ל-MSN.

פורסם: 30/04/2008 ב-6. שגיאות נפיצות

עינת ויינשטיין שלחה לי את בדיקת הראייה האולטימטיבית: נראה אם תצליחו למצוא את ה"כנסו" בכתבה של MSN:

 

 
הצלחתם? אז אתם רואים 6:6.
 
תגובות
  1. ערן הגיב:

    בשביל הפוסט האידיוטי שלך?

  2. יעל הגיב:

    ואני תמיד שואלת את עצמי – אם אנשים מתפתים ונכנסים לקרוא משהו שנראה להם בזבוז זמן, למה הם מבזבזים עוד זמן על להגיב עליו?

  3. Boojie הגיב:

    לא אלפים כמוך, מן הסתם, אבל כמה גרושים.

  4. לילית הגיב:

    איתך במאבקך הצודק ב"כנסו".

  5. אדם הגיב:

    שלא מדברים כך, זה נורא.
    השפה הזו הולכת לאבדון, עוד עשרים שנה אף אחד כבר לא יזכור.

  6. חדוה הגיב:

    מקבלים אחוזים? 🙂

  7. פשוט יעל הגיב:

    צודק. עוד עשרים, או חמישים, או מאה שנה – אף אחד כבר לא יזכור שפעם אמרו 'הִכָּנְסוּ' או 'הִזָּהֲרוּ' ולא 'כַּנְסוּ' או 'דְזַרוּ' (צורה משוערת שנובעת מקיצורי ההגייה שלנו היום: תִּזָּהֲרוּ->תְּזָהֲרוּ->תְּזָ(הְ)רוּ->תְּזָרוּ->דְּזַרוּ, ובהמשך בטח פשוט זַרוּ). ואולי גם יעשו גזירה לאחור, ויתחילו לומר 'כינס' במקום 'נכנס' ('אז איך שכינסתי לשם אני רואה את שולה…' רק שאז כבר מן הסתם יהגו את זה 'אזיך שכינסתי לשם נירואת שולה'). ואולי 'זר' במקום 'נזהר'. מי יודע? ככה זה שפה. עניין מרתק.

    לא שאני בעד כל הכנסואים האלה, וגם לי הם עולים על העצבים, אבל בעקבות קריאה בספר 'גלגולי לשון' של גיא דויטשר הבנתי שזה עניין די בלתי נמנע. אחרת היינו עד היום אומרים 'אשר' ולא 'ש-' (בזמנו זה בטח נורא הרגיז את המבוגרים, כשהצעירים התחילו לחסוך בהברות ולומר 'ש-'!) או 'שָב' ולא 'חזר' (בתקופת המשנה כבר כמעט שלא השתמשו בפועל המקראי הנפוץ 'לשוב', מלבד במובן הספציפי של תשובה על חטאים… ואני מניחה שהיו אנשים שזה הכעיס אותם ממש כמו ההיעלמות של 'גמר' שהפך ל'סיים', כיום). ככה זה.
    בקיצור: השפה לא הולכת לאבדון. היא משתנה.

  8. פשוט יעל הגיב:

    אנסה שוב:

    תִּזָּהֲרוּ
    הופך ל:
    תְּזָהֲרוּ
    שהופך ל:
    תְּזָ(הְ)רוּ (למקרה שיתפקשש שוב: אותו דבר, אבל הה"א שוואית ובסוגריים, כדי לשקף את ההגייה המתמסמסת שלה)
    שהופך ל:
    תְּזָרוּ
    וכו'.

    סליחה על ההודעה הכפולה. 🙂

  9. אדם הגיב:

    התגובה שלך מרגיעה, באופן מסויים.

    אין לי בעיה עם קיצורים הגיוניים או עם סלנג, אני מחבב את שניהם, ובאופן כללי כל דבר שניתן להגדיל כהתייעלות או התפתחות.

    עם זאת, אני מוצא את עצמי שוב ושוב בסיטואציות מתסכלות של חוסר הבנת הנקרא או עילגות כאשר אני מנסה לנהל שיחה עם בני גילי (24), בעיקר במסרים מיידיים, אך לעיתים גם פנים אל מול פנים, שנובעים פשוט מבורות.

    לעיתים אני אפילו מרגיש מוגבל ביכולת שלי להתבטא בכתב או בעל פה, כי אני פשוט לא זוכר את המילים העבריות הנכונות שיתארו במדוייק את מה שאני מתכוון לומר, או איך הוגים אותן נכון.

  10. Boojie הגיב:

    ויש גם שינויים שתופסים בשפה בעל פה אבל לא בכתב – אפילו מתרגמים בדרך כלל משתמשים בשפת דיבור בצורות שהם לעולם לא היו משתמשים בהן בעבודה.
    ככלל, השינויים שתופסים בשפה לאורך זמן הם שינויים שעובדים עם הלוגיקה של השפה ולא נגדה. הקיצור של "אשר" לש-" לא עובד נגד הלוגיקה של השפה, הוא בסך הכל מוסיף צורה נוספת.
    לעומת זאת, "כנסו" עובד נגד הלוגיקה של השפה העברית, שיש לה מספר מסוים של בניינים, שעובדים בצורה מסוימת, וכדי לאשר את "כנסו" יהיה צריך לחרוג לחלוטין מהאופן שהבניינים האלה עובדים.
    אז אין לי בעיה עם זה שאנשים משתמשים ב"כנסו" בשפת הדיבור. אני אפילו אשתמש בו בעצמי בכתיבה דיאלוגית כשאני רוצה שתהיה שם תחושה של שפת דיבור. אבל בפרסום? בטקסט רשמי? זו עלגות, ויש גבול כמה אפשר להסתתר מאחורי טיעון ה"זו ההתפתחות הטבעית של השפה" כדי להצדיק עלגות.

  11. פשוט יעל הגיב:

    כמו שאמרתי, גם אני לא אוהבת את הכנסואים האלה – לא במיוחד בדיבור, למרות ששם אין ממש מה לעשות, אבל אני בהחלט מסכימה איתך שבטקסטים רשמיים אין לזה מקום.
    כל הרשימה שלי היתה בעיקר כדי להרגיע את אדם שהשפה לא הולכת לאבדון. כבר אמרו דברים כאלה בכל שפה ובכל דור, ועובדה ששפות לא נהרסות. או ליתר דיוק, נהרסות ועוד איך, אבל מתוך זה גם נבנות.

    לגבי זה שכנסו הולך נגד מערכת הפועל, יש בזה צדק חלקי, אבל לא בדיוק. דברים כאלה קורים די הרבה, ובספר של דויטשר (שהוא באופן כללי מאוד מומלץ) יש כל מיני דוגמאות – בהקשר הזה מעניין במיוחד הפרק שמשער את ההתפתחות של מערכת הפועל בשפות השמיות.
    אבל בואו נניח שמערכת הפועל כבר התקבעה מספיק כדי לא לאפשר התפתחויות קיצוניות נוספות: בדיוק בגלל זה דיברתי על הגזירה לאחור. אפשר בהחלט לשער שבאיזשהו שלב השאיפה לסדר תיקח את 'כנסו' (שכבר ישתרש אז) ותגזור ממנו צורת עבר 'תקנית' של 'כינס'. אמנם לכינס יש משמעות נוספת, אבל לא חסרים פעלים שיש להם יותר ממשמעות אחת; בהתחלה יבינו לפי ההקשר על מה מדובר, ואחר כך כבר ישתמשו בפועל אחר (ויעד? איסף? קינבן? מי יודע?) והמשמעות המקורית של 'כינס' תשכח. זה בהחלט אפשרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s