"יומנה של אנה פרנק" – "משעמם מאד"

פורסם: 17/09/2007 ב-7. יומן קריאה / צפייה, מה קורא בענף*
תגים:

אל כל הוצאת ספרים מגיעים מדי שנה מאות כתבי יד. העורכים בהוצאה לא מספיקים לקרוא את כולם, מן הסתם, וגם לא בקיאים בכל הנושאים. לכן נעזרים העורכים בלקטורים – אנשים הקוראים את את כתבי היד ומחווים את דעתם.

בין שלל עיסוקי אני גם לקטורית בהוצאת ספרים אחת, סימפטית מאד. כן, גבירותי ורבותי, אני אחת מהאנשים האלה שקוראים ספרים ועוד משלמים להם על זה. על כל ספר אני כותבת אם אהבתי או לא, למי הוא מתאים, אם קל או קשה לתרגם אותו וכן הלאה.

החשש העיקרי שלי הוא שיום אחד אני אפספס איזה רב מכר היסטרי. אני מניחה ששמעתם שכתב היד של הארי פוטר נדחה באי-אילו הוצאות לפני שהוצאה אחת קיבלה אותו. הלקטורים בהוצאות האחרות ודאי היו עושים חרקירי אילו היו יפנים.

אז מתברר שגם בארזים נפלה שלהבת, וגם הוצאת קנופף האגדית-כמעט פספסה לא פעם. וב"הארץ" פרסמו טור מעניין (ומתורגם היטב) בשם "לא, תודה, מר נבוקוב", על מכתבי הדחייה השונים שנמצאו בארכיון של ההוצאה. בין הספרים שנדחו – "לוליטה", ספר שירה של סילביה פלאת' ו"יומנה של אנה פרנק". על הספר הזה כתב הלקטור "משעמם מאד"…

לקריאה נוספת

תגובות
  1. שי סנדיק הגיב:

    סופר אוסטרלי צעיר ברוב מרמורו על כך שאף הוצאת ספרים לא מצאה לנכון להוציא לאור את כתביו המופלאים, שלח להם את הפרקים הראשונים של גאווה ודעה קדומה בשינוי קל של אוצר המילים כדי שיראה עדכני יותר.
    ההוצאה שנימקה את הדחיה (בניגוד לשאר שלא) הסבירה שהם לא מוציאים רומנים למשרתות…

  2. ימימה הגיב:

    מעבודתי כלקטורית בתאטרון. מדי פעם אני שואלת את עצמי האם פספסתי פה את חנוך לוין הבא, ומקווה שהחושים שלי לא מטעים אותי בכל זאת.

    אגב, קטלתי קטילה קצרה ומהירה מחזה אחד שהעלו לא מזמן "שמנה". אני עדיין עומדת מאחורי הקטילה הזו, אף שקראתי גם דברים טובים על המחזה.

  3. תא הגיב:

    הוא הסתובב עם ספרו הראשון זמן רב בין הוצאות לאור ונדחה פעם אחר פעם, עד שמצא סוף-סוף הוצאת ספרים שקיבלה את הספר והוציאה אותו, ומכאן ואילך הלכה איתו מהצלחה להצלחה.

  4. קיזי סליישר הגיב:

    כל מה שכתבת, באומץ, מוכרחים לציין, מצביע רק על תופעה אחת- שאין, אין אף אחד, שיכול לחזות מראש הצלחה או כישלון של ספר
    ויותר מזה – מרבית הספרים שרואים אור נדחקים מהמדפים, ואין אף אחד שקורא אותם.!!!!!!!!!!!

  5. אורה לב-רון הגיב:

    כולנו חכמים, כולנו יודעים את הרקע. האם היינו קוראים את אנה פרנק אילו לא שמענו על השואה?

  6. אני מניחה שהוא כבר שמע על השואה אז.

  7. גיל הגיב:

    קל לנו בדיעבד לצחוק על שגיאות של אחרים (אם כבר, שווה לצחוק על התגובות המלומדות שנראות היום אנכרוניסטיות), אבל זה בעיניי מצביע על כמה דברים:

    1) הרבה מהספרים שנכנסו לקאנון הספרותי היו חדשניים לזמנם. לאנשים קשה לקבל סיגנונות חדשים ויש נטייה טבעית ללכת אל המוכר. כל הוצאת ספר חדשני כזה כרוכה בסיכון לא קטן עבור ההוצאה, ובטח ובטח בתקופה הרבה יותר שמרנית מהיום.

    2) כמה מהספרים שהפכו בסופו של דבר לרבי מכר ונחשבים לספרות מופת הם אכן כאלו בזכות עצמם? יש הרבה ספרים שאני אישית לא אוהב למרות שהם מאוד נחשבים. היום קצת בלתי אפשרי לדון בספרים ידועים בצורה אובייקטיבית (מה עוד שפופולארי לא בהכרח מקביל לאיכותי). האם אפשר באמת לדון ביומנה של אנה פרנק בצורה אובייקטיבית בלי כל המטען שנלווה אליו? האם למשל, אם אנה הייתה שורדת את מחנות ההשמדה הספר שלה היה כל כך מפורסם? אני לא בטוח.

  8. רוני הגיב:

    משום שאין דבר כזה "אובייקטיבי" באמנות. כל ספר צריך רק איש אחד בהוצאה אחת כדי לראות אור.
    בשנה שעברה המלצתי לדחות ספר בהוצאה אחת והוא יצא באחרת. קראתי אותו אחרי עריכה ועדיין לא אהבתי אותו (ממש ממש). וקרה גם ההיפך – ספר שהמלצתי עליו והפך לרב מכר מטורף נדחה בהוצאות אחרות. ככה זה, וזה הגיוני וסביר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s