מאתר ספרים וסופר כותב על טעויות תרגום

פורסם: 30/08/2007 ב-6. שגיאות נפיצות
תגים: ,

מיומנו של מאתר ספרים

איתמר לוי

טעויות תרגום

כדי לתאר לכם את עבודתם של המתרגמים משפה לשפה, כדי לתת את  התחושה של המאמץ בהעברת מושגים ואוירה מתרבות לתרבות, החלטתי להתרכז בשתי טעויות הקשורות לספרים שאני כתבתי, אחת טעות תרגום קלאסית בהבנת הנקרא, והשניה… טעות בהבנת הנשמע!

בספרי הראשון 'זליג מיינץ וגעגועיו אל המוותיש תיאור של 'המלכה היהודייה', מדובר באשה החיה במערה במדבר, רוכבת על סוסי פרא כגבר, צדה למחייתה חוגלות ושועלים, גופה ענקי וחזק, שיניה חדות כשיני החפרפרת, ראשה קירח. כאשר בא אחד מגיבורי הספר – נתן העזתי  – לבקש את ידה, הוא מוצא אותה 'יושבת ליד האש, וידה על הדק הרובה המכוון אל לבו.' לאחר שהם נישאים עוזבת 'המלכה' את המדבר ועוברת לגור בבית העזתי. '…פתאום הפכה לעירונית ולבת-תרבות, אפילו לובשת נעלים ובגדים תחתונים, וקוראת בספר ומגישה משקה ודבר מאכל.'
כך כתבתי בספרי – 'משקה ודבר מאכל'. כל אחד מהקוראים ידמיין לעצמו את התהליך שעברה 'המלכה היהודייה' מהמערה במדבר עד אל הבית. כל אחד יצייר בראשו כיצד היא נראת בנעלים ובבגדים תחתונים, ואיזה סוגים של משקאות ודברי מאכל היא מגישה לאורחיה.
והנה, בתרגום האנגלי של ספרי, כתבה המתרגמת, ש'המלכה היהודייה' מגישה לאורחיה: Tea and cookies, ומייד עברנו מהמזרח התיכון, לפרבר קטן בלונדון…

בשנת 1993 התפרסם ספרי 'אותיות השמש, אותיות הירח'  בתרגום לאיטלקית. כעבור כמה חודשים צלצל הטלפון בביתי. מעבר לקו ניסתה בחורה צעירה להסביר לי באנגלית רצוצה, כי להקת שחקנים מהעיר טרנטו בצפון איטליה מעוניינת להפוך את הספר להצגת תיאטרון. לאחר שנשלח אלי המחזה לאישור, החלה העבודה על ההצגה, וכעבור כמה שבועות הוזמנתי לסוף שבוע באיטליה להיות נוכח בהצגת הבכורה. ההתרגשות היתה רבה. הבמאית והשחקנים קיבלו אותי בלבביות רבה בשדה התעופה, ועוד באותו ערב הוזמנתי לאולם החזרות.

   

 הספר 'אותיות השמש, אותיות הירח' הוא בעצם מונולוג ארוך של ג'עפר עומר אסמאעיל זקות – נער פלסטיני צעיר המספר על חייו בזמן האינתיפאדה הראשונה. כבר בחזרות הבחנתי כי צוות ההפקה הצליח להעביר את תחושת הכפר הערבי בצורה מבריקה, בדים לבנים היו תלוים על הבמה, כשהשחקן הראשי המשחק את הנער הערבי עובר ביניהם. לפעמים נראו הבדים ככאפיות, לפעמים ככביסה התלויה בין הבתים, לעתים שמשו כמחסום לאבנים שג'עפר זרק לעבר החיילים.
בליל שישי נערכה החזרה 'הגנרלית', בפני קומץ של מוזמנים. חשיכה ירדה על האולם.  האור עלה אט אט על הבדים, מרחוק נשמעו קולות צחוק רועמים. רעד עבר בגופי כאשר נזכרתי במשפט הראשון של ספרי : "הלילה אחד. באופק רעמו קולותיהם וצחוקיהם, ומוסיקה אשר אינה מתעלפת לעולם." ואז החלה המוסיקה על הבמה. חרישית וארוכה, כאילו מתפתלת בין הבדים, ולאט לאט, יחד עם האור העולה, מתגברת ואפילו הופכת מהירה ועליזה. קהל הצופים בחזרה, רובם חברים ובני משפחה, לא הצליחו להבין מדוע האורח המוזר מארץ הקודש, הסופר – שכולם ציפו לשמוע את תגובתו, כלומר אני, מדוע הוא מתפתל בכיסאו בצחוק כבוש. החזרה הסתיימה. הבמאי וצוות השחקנים והאורחים התאספו סביבי לשמוע את דעתי. שיבחתי אותם על המשחק המצויין, החמאתי להם על הפתרונות הבימתיים שנראו לי גאוניים. היתה לי רק הערה אחת קטנה. "נדמה לי שטעיתם בבחירת המוסיקה. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר לכם שאתם צריכים להחליף אותה, זאת המוסיקה שאתם בחרתם. אני דווקא אוהב מאוד את השילוב המיוחד. רק קחו בחשבון, שטעיתם טעות גדולה…" צוות ההצגה הסתודד דקות ארוכות באיטלקית, ולבסוף הפור נפל – המוסיקה נשארת. במוצאי שבת נערכה הצגת הבכורה. בסיומה – לקול תשואות הקהל – הוזמנתי לבמה. ג'יאקומו אנדרלי, השחקן הראשי, שהפך בינתיים לחברי הטוב, נפרד ממני באנגלית מגומגמת. הוא ביקש להעניק לי את המתנה המצחיקה ביותר שהוא יכול לחשוב עליה, ואז הוא הגיש לי את הדיסק, ממנו נלקחה המוסיקה לפתיחת ההצגה המתרחשת בכפר פלסטיני בזמן האינתיפאדה.
הדיסק נקרא 'עוילם גוילם' של המוסיקאי מוני עובדיה, ויש בו 26 קטעים של מוסיקה חסידית.

לקריאה נוספת

הדף של איתמר מאתר ספרים על מד"ב ופנטסיה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s