(פורסם לראשונה באתר www.hdm.co.il, אתר המוקדש לסדרת "חומריו האפלים" ולפיליפ פולמן)

לתרגם את "חומריו האפלים" – כבר היה עדיף לייבש את החוּלָה….

 

תרגום הסדרה היה חוויה לא פשוטה. חברים, קרובי משפחה ואפילו שותפים לספסל הלימודים סבלו קשות מההתלבטויות ומהאתגרים שפולמן כופה על המתרגמת האומללה החתומה מטה. תרגום הוא אף פעם לא מלאכה קלה, ומי שחושב אחרת לא מבין על מה הוא מדבר, אבל סדרה כמו "חומריו" מציבה בפני המתרגם אתגרים שונים ומשונים ממגוון סוגים. והאתגר הכי גדול הוא שכל הפתרונות הקטנים והפרטיים שמצאתי לכל בעיה בנפרד היו חייבים להשתלב לכדי רושם כולל ועקבי, כדי שאתם, שקוראים את הספר בעברית, תרגישו כמה שיותר כמו אנשים שקוראים את הספר באנגלית: שתתרגשו או תצחקו במקומות הנכונים, שתבינו את ההבדלים בין אנשים שונים על סמך סגנון הדיבור שלהם, שתרגישו עד כמה העולם של ליירה ושאר העולמות המקבילים שהמציא פולמן דומים לשלנו ובכל זאת שונים משלנו, שתפענחו את הרמזים שהוא שותל בטקסט אבל לא תגלו לפני הזמן את מה שהוא רוצה להסתיר עד הרגע האחרון, ושתרגישו את כל זה בלי לקרוא את דבר המתרגמת, כמובן.
 
בואו נתחיל בדוגמה לאתגר: הסגנונות הלשוניים של הדמויות השונות.
הדמויות השונות אצל פולמן, ובעיקר בעולם של ליירה, מדברות במשלבים שונים. מִשלָב, או באנגלית register, מוגדר כסגנון דיבור המאפיין קבוצה או מעמד חברתיים מסוימים. כפי שאתם יכולים לזהות בקלות מי בא מעיירת פיתוח ומי מצפון תל-אביב, תושבי עולמה של ליירה שומעים אותך אומר שתי מלים וכבר יודעים בדיוק מי אתם, מה אתם, איפה גדלתם ואם זה היה עִם או בלי כפית של כסף בפה. באנגליה של ליירה לבדה, שהיא חברה מעמדית מאד, יש חמישה משלבים שונים: המלומדים, שמדברים דיבור פלצני כמו מלומדים מסוימים בארצנו; בני המעמד הגבוה הרגילים (לדוגמה גברת קולטר); המשרתים שלהם, שמנסים לחקות אותם; הילדים; והסוענים.
לכל קבוצה חברתית כזאת יש סגנון דיבור משלה, שמתאפיין במלים "גבוהות" או "נמוכות" ("אני" או "אנוכי"), בקיצורים ("אנ'לא יודע") וכדומה. וזה לא נגמר שם: לדובים יש סגנון משלהם, מאד ענייני ותכליתי. למכשפות יש סגנון מיושן מעט, וקצת פראי. ולי סקורסבי הוא טיפוס מיוחד בפני עצמו, ויש לו סגנון עצמאי לחלוטין שמזכיר קצת את הסטריאוטיפ הטקסאני. 
 

פעם נהגו המתרגמים "לשטֵח" את כל המשלבים למשלב אחד מאד גבוה. בתרגומים ישנים של הקלברי פין ושל תום סויר, למשל, כולם מדברים אותו דבר: החל באחרון העבדים הכושים, דרך טום והאק וכלה בשופט המשכיל. אבל היום זה לא מקובל כבר, בעיקר כי להבדלים האלה יש חשיבות בפני עצמם: איך הייתם מבינים את התסכול של ליירה מהמלומדים היבשושיים של קולג' ג'ורדן, אלמלא דיברו כמו שלמה בן-עמי ביום רע? ואי אפשר להתרשם באמת מאישיותו הססגונית של לי סקורסבי, מהעורמה הנסתרת שלו, בלי לספוג את הדיבור הפתלתל והמרומז שלו.
טוב, אז מה הבעיה?
בעיה אחת היא שהחברה הישראלית היא די שונה והרבה יותר קטנה ופחות מעמדית מהחברה האנגלית, והעברית המדוברת בשכבות שונות בעם הרבה יותר אחידה מאשר האנגלית. והבעיה השנייה היא שקשה מאד להעביר בכתב עברי את הבדלי המבטא, שמסמנים בצורה ברורה כל כך מעמדות ואזורי-מוצא שונים באנגלית. ויש עוד כמה בעיות. אבל את שאר הבעיות והפתרונות נתאר בפינה הבאה.

"המצפן הזהוב" – פרק ראשון באתר "חומריו האפלים"
ביקורת על "המצפן הזהוב" – תמר לנדאו, "הארץ"
ביקורת על "משקפת הענבר" – רונית רוקאס, "הארץ"

תגובות
  1. […] לתרגם את חומריו האפלים – המתרגם כעבד נרצע […]

  2. רונית הגיב:

    מחכים לשאר הפתרונות והבעיות…:)

  3. […] בעולם השונה במקצת מזה שלנו אפשר לקרוא אצל מתרגמת הסדרה יעל סלע-שפירו ובפינה שלה באתר "חומריו […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s