עָבַד בתרגום

בואו נפוגג קצת את ערפל הכותרת הזאת.

"חשיפה בלעדית" "עד סגירת הגיליון" הוא השם העברי הלא הסופי של The Imperfectionists מאת טום רקמן (Rachman), רומן ביכורים עטור שבחים, שנון ומשעשע, יצירתי ובעיקר רב-קולי, שתרגמתי לא מזמן עבור עם עובד, ושנערך בידיה האמונות של תרזה בירון-פריד. תרזה אמנם שחטה את התרגום שלי בלי רחם, אבל עריכה טובה יכולה ללמד המון המון, ומתרגמים ועורכים השואלים את עצמם "האם לנצח נאכל חרב?" יכולים להתנחם בתשובה – "למה לאכול חרב כשאפשר לאכול קרפצ'יו במקום"?*

בכל מקרה, The Imperfectionists מגולל את תולדותיו של עיתון דובר אנגלית ברומא מעשר נקודות מבט שונות – כתבים, עורכים, קוראים וכדומה. כל דמות שונה, מהעורכת הראשית האנליטית, השתלטנית והתועלתנית ועד סגנה האסקופה הנדרסת, מעורכת הלשון הדחויה ועד הקוראת המרחפת, מהכתב הזר המזדקן ועד המועמד לכתב שמשפיטים אותו עד עפר. בעיני, רקמן מצליח להיות כל מה שג'ונתן פרנזן מתאמץ להיות – שנון בלי להגזים, רחב יריעה בלי להתפקע בשוליים, ממוקד בלי ללכת לאיבוד בפרטים הקטנים.

הספר אמור לראות אור ממש בזמן הקרוב, ואני ממליצה עליו בחום. לאלה שרוצים בינתיים טעימה קטנה, הרי המקור והתרגום שלי (והעריכה של תרזה) לקטע מתוך הפרק של עורך הלשון הראשי, היהודי היקר, כבד הראש וכבד המידות, הרמן כהן. וממש ברגעים אלה, אלן קליימן ואני מקריאים (הוא את האנגלית עם המבטא הבריטי המ-א-מ-ם שלו, ואני את העברית), בכנס של אגודת המתרגמים, במסגרת מרתון של הקראת תרגומים, יוזמה ברוכה של המתרגם שי סנדיק.

 “GLOBAL WARMING GOOD FOR ICE CREAMS” – CORRECTIONS EDITOR—HERMAN COHEN

Herman stands before the copydesk, torch-eyes passing over the three editors on duty. They halt in mid-keystroke. “And I haven’t even accused anyone yet,” he says darkly, opening that morning’s paper as if it contained a murder weapon. What it does contain is worse: a mistake.

He touches the error with contempt, pokes at the despicable word, as if to shove it off the page and into a different publication altogether.

“GWOT,” he says. He slaps the page, shakes it at them. “GWOT!”

“G what?”

“GWOT!” he repeats. “GWOT is not in the Bible. And yet it is here!”

He jabs the article, driving a sausage finger through page three.

They deny responsibility. But Herman has infinitely less time for pardon than for blame. “If none of you nitwits know what GWOT means,” he says, “then why is GWOT in the paper?”

An arctic silence settles upon the copydesk.

“Have you read the Bible?” he demands. “Any of you?” He glances at the sorry trio of copy editors before him: Dave Belling, a simpleton far too cheerful to compose a decent headline; Ed Rance, who wears a white ponytail— what more need one say?; and Ruby Zaga, who is sure that the entire staff is plotting against her, and is correct. What is the value in remonstrating with such a feckless triumvirate?

“Sooner or later . . .” Herman says, and allows the partial threat to hang there. He turns from them, prodding the air. “Credibility!” he declares. “Credibility!” לקרוא את ההמשך »