פופיק עם כוונת טלסקופית

סיפור קצר, כמטאפורה לתרגום:

מר מדור משחק כדורעף חופים בקבוצה עם מאמן. פעמיים בשבוע הוא חוזר הביתה בלילה, משולהב, מחויך ומכוסה בחול (שאותו הוא מפזר, באופן שיוויוני והוגן, בכל חדרי הבית כולל המיטה…).

באימון האחרון המאמן הדגים להם, שרוב האנשים מפנים את מרכז גופם – דהיינו, את פופיקם – לכיוון שממנו הם אמורים לקלוט את הכדור המתקרב. אולם כך קשה להם מאד לשנות את הכיוון של הכדור ולנתב אותו לעוף לכיוון אחר. הרעיון הוא, אמר המאמן, לכוון את הפופיק שלך לאן שאתה רוצה לחבוט אליו, ולא למקום שממנו בא הכדור אליך. כך הכדור יגיע לאן שאתה רוצה, במינימום מאמץ.

וכששמעתי את זה, מיד חשבתי על תרגום. כשאתם מתרגמים, לאן אתם מכוונים את הפופיק? אל שפת המקור או אל שפת היעד? ואיך זה משפיע על התרגום שלכם?

באגודת המתרגמים, ארגון שגם בימים כהלכתם אני מחזיקה ממנו מאד, באמת הפגיזו הפעם באירוע חודשי יוצא מן הכלל: א' ב' יהושע, מהסופרים החשובים בדורנו, יתארח בערב של אגודת המתרגמים שיתקיים ב-27 במרץ במלון דן כרמל בחיפה, בשעות 17:00-21:00.

יהושע וסטוארט שופמן, שתרגם חלק מספריו, ישוחחו ויספרו על הכתיבה והתרגום. ובמילותיו של יהושע עצמו:

אני אדבר קצת על המגע עם העולם הגדול דרך תרגום יצירותי. על שאלה של חילופי השמות של הספרים. קצת אנקדוטות על מר מאני ועל יצירות אחרות, ככל שיעלה המזלג. ביחד עם סטוארט נקריא קטעים בעברית ובאנגלית, והוא ידבר על בעיות אמיתיות יותר של עבודת התרגום.

לפרטים נוספים ולרישום, היכנסו לעמוד הפגישות החודשיות באתר של אגודת המתרגמים.

בכיתה שלי בתיכון למד בחור אחד, שקראו לו יובל בֶּרֶס, ושחילק את האנשים בעולם לשני סוגים: אלה שהוא הרביץ להם ואלה שהוא עוד ירביץ להם.

לפי אותו עקרון, כל כיתת תרגום שאני מכירה נחלקת לשני סוגי אנשים: אלה שמוכנים לתרגם אך ורק סיפורת, ואלה שהיו מוכנים לתרגם אך ורק סיפורת עד שהתפכחו מהאשליות. [אוקי, נכון, פה ושם יש איזה מתרגם שמאוהב בתרגום טכני. אבל זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל]

אלא מאי? שמתרגמים יש כַּחול אשר על שפת הים, וספרים יש מעט, ובעיקר סיפורת. דווקא תחום ספרות העיון סובל מחוסר משווע במתרגמים טובים ובקיאים, אולי מפני שמתרגמים רבים עד מאד גדלו בפקולטות למדעי הרוח, ומיעוטם בפקולטות מעשיות / מדעיות יותר.

אבל אם בכל זאת אתם רוצים לתרגם סיפורת? אני לא יכולה להבטיח כלום, אבל אתם בהחלט מוזמנים להציץ במצגת בנושא שאני מעבירה עכשיו בכנס של אגודת המתרגמים, שאולי תשפר קצת את סיכוייכם להתברג לענף. היא מבוססת על שאלון שהעברתי לכמה וכמה עורכים ובעלים בהוצאות בישראל.  המצגת באנגלית לא כי התחשק לי להיות פלצנית, אלא כי התוכנה המגניבה שבאמצעותה הכנתי אותה – Prezi.com – לא תומכת טוב בעברית.

כן, אני יודעת שלא רואים כלום. אבל תתחילו להריץ עם החץ והכול כבר יתקרב למענכם. ואם תלחצו על more ובוחרים fullscreen  תוכלו גם לראות אותה על כל המסך. תיהנו! :-)

לקריאה נוספת

בואו נפוגג קצת את ערפל הכותרת הזאת.

"חשיפה בלעדית" "עד סגירת הגיליון" הוא השם העברי הלא הסופי של The Imperfectionists מאת טום רקמן (Rachman), רומן ביכורים עטור שבחים, שנון ומשעשע, יצירתי ובעיקר רב-קולי, שתרגמתי לא מזמן עבור עם עובד, ושנערך בידיה האמונות של תרזה בירון-פריד. תרזה אמנם שחטה את התרגום שלי בלי רחם, אבל עריכה טובה יכולה ללמד המון המון, ומתרגמים ועורכים השואלים את עצמם "האם לנצח נאכל חרב?" יכולים להתנחם בתשובה – "למה לאכול חרב כשאפשר לאכול קרפצ'יו במקום"?*

בכל מקרה, The Imperfectionists מגולל את תולדותיו של עיתון דובר אנגלית ברומא מעשר נקודות מבט שונות – כתבים, עורכים, קוראים וכדומה. כל דמות שונה, מהעורכת הראשית האנליטית, השתלטנית והתועלתנית ועד סגנה האסקופה הנדרסת, מעורכת הלשון הדחויה ועד הקוראת המרחפת, מהכתב הזר המזדקן ועד המועמד לכתב שמשפיטים אותו עד עפר. בעיני, רקמן מצליח להיות כל מה שג'ונתן פרנזן מתאמץ להיות – שנון בלי להגזים, רחב יריעה בלי להתפקע בשוליים, ממוקד בלי ללכת לאיבוד בפרטים הקטנים.

הספר אמור לראות אור ממש בזמן הקרוב, ואני ממליצה עליו בחום. לאלה שרוצים בינתיים טעימה קטנה, הרי המקור והתרגום שלי (והעריכה של תרזה) לקטע מתוך הפרק של עורך הלשון הראשי, היהודי היקר, כבד הראש וכבד המידות, הרמן כהן. וממש ברגעים אלה, אלן קליימן ואני מקריאים (הוא את האנגלית עם המבטא הבריטי המ-א-מ-ם שלו, ואני את העברית), בכנס של אגודת המתרגמים, במסגרת מרתון של הקראת תרגומים, יוזמה ברוכה של המתרגם שי סנדיק.

 “GLOBAL WARMING GOOD FOR ICE CREAMS” – CORRECTIONS EDITOR—HERMAN COHEN

Herman stands before the copydesk, torch-eyes passing over the three editors on duty. They halt in mid-keystroke. “And I haven’t even accused anyone yet,” he says darkly, opening that morning’s paper as if it contained a murder weapon. What it does contain is worse: a mistake.

He touches the error with contempt, pokes at the despicable word, as if to shove it off the page and into a different publication altogether.

“GWOT,” he says. He slaps the page, shakes it at them. “GWOT!”

“G what?”

“GWOT!” he repeats. “GWOT is not in the Bible. And yet it is here!”

He jabs the article, driving a sausage finger through page three.

They deny responsibility. But Herman has infinitely less time for pardon than for blame. “If none of you nitwits know what GWOT means,” he says, “then why is GWOT in the paper?”

An arctic silence settles upon the copydesk.

“Have you read the Bible?” he demands. “Any of you?” He glances at the sorry trio of copy editors before him: Dave Belling, a simpleton far too cheerful to compose a decent headline; Ed Rance, who wears a white ponytail— what more need one say?; and Ruby Zaga, who is sure that the entire staff is plotting against her, and is correct. What is the value in remonstrating with such a feckless triumvirate?

“Sooner or later . . .” Herman says, and allows the partial threat to hang there. He turns from them, prodding the air. “Credibility!” he declares. “Credibility!” לקרוא את ההמשך »

אגודת המתרגמים הודיעה זה עתה כי ביום ב', 13 בפברואר, בשעה 17:00, יתקיימו במסגרת כנס אגודת המתרגמים שני מפגשים מעניינים, הפתוחים לקהל הרחב (אין צורך להירשם לכנס והכניסה חופשית).

פורום משתמשי טראדוס באגודת המתרגמים

דיון פתוח בתוכנת Studio החדשה ובמוצרים הקשורים אליה. נציג טראדוס יענה על שאלות הקהל. אם יש לכם שאלות, אתם מתבקשים לשלוח אותן, עד ה-6 בפברואר, לכתובת conf@ita.org.il.  שימו לב שלא מדובר בהדרכה אלא בדיון המיועד למשתמשים מנוסים בלבד. כן, אולי פה תקבלו סוף סוף תשובות למה יש כל כך הרבה בעיות עם התמיכה העברית של טראדוס…

תרגום קל ואפקטיבי עם MemoQ

אחת המתחרות של טראדוס בתחום תוכנות זכרון התרגום היא MemoQ, מבית היוצר של Kilgray Translation Technologies. סמנכ"ל התפעול של קילגריי יתייצב בישראל במיוחד כדי להמחיש לעם הספר כיצד לתרגם את ספריו (ושאר מסמכיו) מהר יותר. שימו לב שדרך האתר של קילגריי אפשר לקבוע גם פגישה אישית.

כל מפגש יימשך שעה וחצי, ולמיטב הבנתי הם מתנהלים במקביל. שניהם יתקיימו במלון קראון פלזה בירושלים.

ואם אתם כבר ממילא מגיעים, שיקלו להירשם לאחת הסדנאות האחרות באותו יום (פאואר פוינט, בלוגים, ניהול זמן ועוד – פרטים בתוכניה) או בכלל לכנס כולו.

כבר שנה חמישית מתקיים בראשון לציון כנס "לשון ראשון", על השפה העברית, מוצאותיה, גלגוליה, חידושיה ושות'. השנה יש בו הרצאות לצד מופעים, רב-שיח לצד מסיבות ריקודים.

הכנס יתקיים בימי ג-ו' בשבוע הבא, 7-10 בפברואר, ברובו בהיכל התרבות של ראשל"צ. בתוכניה יש כמה פנינים מעניינות. להלן:

  • "באלפית זה נשמע יותר טוב – על שפתו של טולקין": יאיר קוצר, עמרי אסקרלי וד"ר ראובן נווה, בהנחיית יוליה קוטניק, ישוחחו על השפות שטולקין יצר עבור העולם שהמציא ומדוע בכלל המציא שפה? (יום ו', 10:00-11:30)
  • "עברית בסנדלים – אירוע מחווה במלאת שנה למותה של נתיבה בן יהודה" – בהשתתפות תומר שרון, רוביק רוזנטל, שרית סרי, גיל קופטש ועוד. (יום ג', 17:30-19:00)
  • "שמים וארץ – מסע גיאוגרפי מוסיקלי בגלגולי השפה העברית בשירת היהודים-מצפון אפריקה ועד למזרח אירופה": בהשתתפות ברי סחרוף, מיכה שטרית, מוש בן ארי ועוד (יום ד', 21:00)
  • מושב האקדמיה ללשון עברית, ובו ההרצאות הבאות: ד"ר יואל אליצור- האם שמות המקומות בארץ מצייתים לחוקי הדקדוק העברי; תמר כץ- מילים בתקופת הזמן; קרן דובנוב- לשון מקרא חוזרת לשגרה. (יום ה' 14:30-16:00)
  • מאיר אריאל והמוזיקה העברית במלֹאת 70 שנה להולדתו – בהנחיית יואב קוטנר, בניהול שלומי שבן, ובהשתתפות איתי טיראן, דורון תבורי, דיוויד ברוזה, יהודה עדר, יוני רכטר, מקהלת העפרונים, מרינה מקסימיליאן בלומין, קרולינה, קרן מור, שירה גפן, שלום חנוך ועוד (יום ה', 20:30)

ויש עוד אירועים והרצאות – מחידושיו של רטוש, מסיבת ריקודים עברית, משוררות עבריות וכהנה וכהנה.

יש גם עמוד פייסבוק (נו, כמובן), ואפשר להירשם ולקבל פרטים נוספים בטלפון 03-9488668 או באימייל ivrit@hironit.co.il

עשור שלם גרתי על גבול תל אביב. ושנאתי אותה. שנאתי את הדוחק והמחנק והצפיפות, הפקקים והכיעור והמטוּת-לנפול. חיכיתי בכיליון עיניים כבר לצאת ממנה לישוב הקטן שבו קנינו מגרש. לא הבנתי את המשוגעים האלה שרוצים לגדל את הילדים שלהם בעיר, מקום שבו ילדים בני שנה כבר לומדים לדחות את הסיפוקים שלהם חצי שעה, כי זה זמן ההמתנה למגלשה הבודדה שעדיין תקינה בגינת השעשועים המטונפת, מקום שבו נדרש ניתוח לאיחוי היד שלך ליד של הילד כדי שלא ירוץ לכביש הסואן – רחוב ברוחב כרכרה וחצי שדוהרות בו 80 משאיות ועוד 1,500 מכוניות רגילות כל שעה. גועל נפש, ועוד מרוכז.

לפני כשלוש שנים רחב ליבנו ויצאנו סוף סוף מהעיר. כיום אנחנו גרים ביישוב קטן בשרון, באחד הבתים האחרונים בישוב. במרחק 5 דקות הליכה יש פרדסים, עוד 5 דקות יביאו אתכם לשדות גזר וחצילים ומקשת אבטיח וחלקות תותים. בין בעלי החלקות לבין השכנים יש הסכם ג'נטלמני – מותר לקטוף, אבל בקטנה – 2-3 גזרים, חופן תותים. לא להגזים. יש פה שלוליות, חול, שדות חרולים או חרציות (תלוי בעונה), חרדונים בשפע, ומדי פעם, כשהולכים לטייל עם הכלב (בלי רצועה!), פתאום מזדנבים מאחוריך סוסים שעשו "ויברח" מאיזושהי חווה. יש פה חניה, כל כך הרבה חניה, ולא צריך לריב עליה. לפני כמה ימים הלכנו להצגה באולם המופעים של בית הספר הזר שיש פה, והכרנו – לפחות בפָנים – איזה שליש מהנוכחים, שכולם היו נרגשים מאד לראות הצגה מהעיר הגדולה. הרגשתי פתאום כמו בסיפורים האלה, על הקרקס שמגיע לעיירת הספר במערב הפרוע. זה נעים. זה אינטימי. זה רגוע ומרגיע.

אבל…

אבל אבל אבל… לקרוא את ההמשך »