רישום ל-RSS
זהו סיפורה האמיתי של אליזבת גילברט, עיתונאית מצליחה מדי שאף זכתה בפרסי ספרות על ספריה הקודמים. אבל בעקבות גירושים קשים מאד, היא החליטה לטייל בעולם: ארבעה חודשים באיטליה, כדי ללמוד איטלקית ולאכול אוכל מופלא; ארבעה חודשים באשראם בהודו; ארבעה חודשים באינדונזיה, למצוא איזון.
נהניתי עד עילפון כמעט, לתרגם את קטעי האוכל והאיטלקית העסיסית המופיעים בארבעת חודשי איטליה, קיבלתי פריחה מרוב רוחניות בקטע של הודו (אבל באמת, זאת הציניות הפרטית והנבזית שלי..), ונהניתי לתרגם מה שאסור לי לספר (ספוילר) שקורה באינדונזיה.
אופרה וינפרי הפכה את הספר הזה לתנ"ך הפרטי שלה. זה נראה לי קצת מוגזם, אבל להפתעתי אני מוצאת את עצמי נזכרת מדי פעם, ולעיתים די קרובות, בכל מיני הבחנות דקות, מעניינות ולא שגרתיות, שגילברט מתעדת בספר, הבחנות שכוחן אינו יפה רק באווירתו הייחודית של אשראם בהודו, אלא אפילו בחיי היום יום.
הספר קריא וקולח, משעשע ברוב חלקיו, ובעיקר – לא מתחסד, לא מתיימר, לא מטיף. גילברט לא מנסה לעשות רושם או להתחבב, ובכל זאת מצליחה לעשות את השניים בקלות.
לקריאה נוספת
- "האור שבקצה הקנלוני", הארץ, ליאת אלקיים: "צ'יק-ליט פוגש את ה"לונלי פלאנט"? מה זה זה? זה נכון. זה נשמע נורא. נורא רדוד. זה נשמע דבילי. אבל זה לא. והעיקר: זה כיף."
- "של מי החיים האלה, לעזאזל?" ראיון עם גילברט בעיתון "את", שרי מלמד
- פרק ראשון באתר ifeel
- הפיצה הכי טובה בנאפולי – פרק בספר
- אריאלה רביב שנאה את הספר אבל אהבה את התרגום: "התרגום של יעל סלע שפירו ממש טוב, שקוף כמעט לגמרי, באמצע חזרתי לראות מי המתרגמת, מרוב שהיה מוצלח"
) - מעונג לאיזון, ענת שור
- האתר של גילברט (מומלץ להיכנס כדי לקרוא את הביקורות המשבחות ולראות את הכריכה היפיפייה שעשו לספר באנגלית)
- המלצה של ראובן מירן, עכבר העיר: "רומן אוטוביוגרפי אמריקאי טיפוסי במובן החיובי של המלה"
- יומן יוגה - המלצה מאת נילי לנדסמן: "הצלחתו המסחרית של 'לאכול, להתפלל, לאהוב' אינה גורעת כהוא זה מאיכותו וגדולתו"
- ביקורת מאת סיגל ריבה, חדשות ערוץ 2 (גם היא לא אהבה את הקטע של הודו, כמוני)…
- תרבחי ותסעדי, Ynet, דורון קורן (גם הוא לא אהב את הקטע של הודו. מתחילים לראות פה איזה דפוס, לא?)
| גילברט מדברת על יצירתיות וגאונות - משעשע ולא ממוסחר |
הלינק לפרק הראשון שבור ומשובר.
חשבתי שיקראו לו אוכל, תפילה, אהבה. למה לא, בעצם?
ואם המערכת תסכים לשמור את התגובה שלי, אתה גם תדע את זה….
פשוט כי זה שיקול שיווקי לגמרי.
ייתכן שבעיני ההוצאה, הקפיצה מ-eat -ל-food מוגזמת.
קראתי ומאד מאד נהניתי מהספר (ומהתרגום שלו).
העטיפה לעומת זאת מתקתקה מדי לטעמי ובהחלט הייתי עלולה לפספס אותו בגלל זה.
ראי באתר של גילברט:
http://www.elizabethgilbert.com/eatpraylove.htm
עשית עבודה מעולה! נהניתי מאוד, כולל מהפרק על הודו, שעשה לך פריחה (לא מרגישים…). בתור אחת שהיתה שם, וש"נאבקת" במדיטציה ובמשמעת בחיי היום יום, הפרק מדויק ומפרה לא פחות מהשניים האחרים
אבל אולי גם ההוצאה קוראת פה.
הכריכה והשם עושים לי רע. שני הפרקים המתורגמים שקראתי, לעומת זאת, מצחיקים ומהנים ומעניינים כמו המקור!
אני חושבת שמה שהפריע לי בקטע על הודו הוא ההתבטלות שלה בפני איזושהי "חוכמת המזרח", משהו שמערביים עושים עכשיו כי זה הטרנד האחרון וכי נמאס להם לעבוד בחימר.
בשתי המדינות האחרות, המבט שלה הרבה יותר מפוכח, הרבה פחות אידילי; בהודו, לעומת זאת, היא מסוגלת לתאר נשים שעובדות בפרך בפינוי סלעים עצומים מהנהר בידיים, ומעבר לאיזושהי הזדעזעות סמלית, זה בעיקר נראה לה כמו איזו תוספת "מגניבה" לאווירה המקומית, שבה מערביים עשירים כמוה יכולים לדשדש בנקיון כפיהם.
העטיפה המקורית עדיפה בעיני בהרבה. היא יותר נקייה ויש בה סוג של תחכום. העטיפה הישראלית פחות מרמזת.זאת למרות שיש זיקה מסוימת בין העטיפות.
הספר היה לטעמי מאוד משעמם וחסר כל פואנטה
מאוד לא מומלץ
אני יודעת שהמקור נהדר, אבל ממש – כמו שאמרה אריאלה רביב – באמצע הספר עצרתי להסתכל מי המתרגמת!
האמת שדילגתי על הספר בגלל הכריכה המזעזעת וקראתי אותו לאחר המלצה של חברה. וטוב שכך.
[...] מתוכנית הבוקר של אברי גלעד, תחקרו אותי ממושכות על "לאכול להתפלל לאהוב" והודיעו לי להתכונן (מניקור פדיקור?) – אולי יזעיקו [...]
[...] התקשרו אמרו שאליזבת גילברט מחברת "לאכול להתפלל לאהוב" מוציאה עוד ספר המספר איך העזה החצופה (!) [...]